תור פרטי לאנדוקרינולוג בתוך ימים ספורים בלבד

ד"ר משה זילבר אנדוקרינולוג

אוסטיאופורוזיס, אוסטיאופניה ו"בריחת סידן"

תוכן עניינים

"אוסטיאופורוזיס" (Osteoporosis) היא מחלה שמגלים בה עניין גובר והולך ככל שמתבגרים. למחלה זו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על תפקוד הגוף ואפילו על תוחלת החיים, ודווקא יש הרבה מה לעשות בנידון, אלא שקיימות גם לא מעט דעות קדומות אותן חובה לנפץ. אז לפני שאתם "שוברים" לדף הבא, כדאי מאד שתקראו את המאמר הקצר הזה, על מנת שלא תשברו באמת…

מנין הגיע השם "אוסטיאופורוזיס"?

אוסטיאופורוזיס (Osteoporosis) נגזרת מן המילים Osteo (עצם) ו-Porosis (נקבבת, כלומר ריבוי נקבים).

מדובר במחלה כרונית ופרוגרסיבית, המתבטאת בירידה במסת העצם ובסיכון מוגבר לשברים1.

בתמונה הבאה ניתן לראות עצם תקינה (משמאל), עצם עם ירידה בצפיפות ובמילה "רפואית" זו אוסטיאופניה (במרכז), ועצם עם ירידה ניכרת בצפיפות וזו אוסטיאופורוזיס (מימין).

מבנה עצם בריאה, אוסטיאופניה, אוסטיאופורוזיס

מהו ההבדל בין אוסטיאופורוזיס לבין אוסטיאופניה?

מדובר למעשה באותה בעיה רפואית, בדרגת חומרה שונה.

ההבדלה נעשית על-סמך תוצאות בדיקת צפיפות עצם, כאשר ירידה מתונה במידת הצפיפות נקראת אוסטיאופניה, וירידה משמעותית יותר נקראת אוסטיאופורוזיס (לבדיקת צפיפות עצם מוקדש מאמר ייחודי אותו מומלץ ביותר לקרוא).

לשם השוואה, זה כמו לומר "בחילה קלה" ו"בחילה קשה", כלומר שתיהן בחילות, אך בדרגת חומרה שונה.

שימו לב:

מרבית השברים מתרחשים במצב של אוסטיאופניה ולא במצב של אוסטיאופורוזיס. מדוע? משום שיש הרבה יותר אנשים עם אוסטיאופניה מאשר אנשים עם אוסטיאופורוזיס…

אז מהי "בריחת סידן"?

"בריחת סידן" היא הביטוי העממי לאוסטיאופורוזיס, אשר מוביל אותנו למחשבה על קיום מאגר נתון של סידן, אשר עם הגיל דולף ומתרוקן אט-אט. אולם, תיאור זה רחוק מלהיות מדויק.

מה שקורה בפועל הוא כדלקמן (על קצה המזלג בלבד):

  • העצמות שלנו הן איברים חיים לכל דבר ועניין. הן מקבלות אספקת חמצן ומזון, והן עוברות שחלוף בלתי פוסק, כלומר חומר חדש הולך ונבנה, בשעה שחומר ישן הולך ומתפרק.
  • התאים האחראיים על הבנייה נקראים אוסטיאובלסטים (Osteoblasts) והתאים האחראיים על פירוק/ספיגת עצם נקראים אוסטאוקלאסטים (Osteoclasts).
  • ככל שמזדקנים, כך שיווי המשקל בין התאים הללו מתערער, ותהליכי הבנייה מואטים בעוד שתהליכי הפירוק מואצים. זה גורם לירידה הדרגתית במסת העצם ובצפיפותה.
  • סידן הוא אחד מאבני היסוד של העצם, בה הוא אגור בתרכובת שנקראת הידרוקסיאפטיט (Hydroxyapatite), המכילה בנוסף לסידן גם תחמוצת הזרחן וגם הידרוקסיד.
  • אילו הבעיה באוסטיאופורוזיס הייתה "מחסור בסידן", אזי כולם היו נוטלים סידן ולא הייתה עוד אוסטיאופורוזיס בעולם. אולם, ניסיון להעמיס על הגוף סידן (באמצעות תוספי תזונה) – לא זו בלבד שאינו פותר את בעיית האוסטיאופורוזיס, אלא שהוא מזיק לאיברים אחרים, כפי שתוכלו לראות במאמר זה, אשר דן בסידן. הזדקנות התאים המופקדים על בניית העצם – פוגעת ביכולתם לבנות עצם חדשה, וזו תמצית הבעיה.

לאיזו קבוצת מחלות שייכת אוסטיאופורוזיס?

קיימות מחלות אשר מרבית האנשים לא יחלו בהן במהלך כל חייהם, כדוגמת אפילפסיה, אסתמה, או סרטן העור.

לעומתן, יש מחלות שמרבית האנשים יפתחו במידה שהם יחיו מספיק זמן, כלומר אלה הן מחלות שנובעות מהזדקנות, ואוסטיאופורוזיס היא אחת מהן.

אולם, כאן מגיע "ספוילר": בניגוד למרבית היבטי ההזדקנות אשר לדאבוננו איננו יודעים כיצד למנוע, אוסטיאופורוזיס דווקא יוצאת דופן, כי היא ניתנת לטיפול במידה רבה!

איך מאבחנים אוסטיאופורוזיס?

קיימות שתי דרכים מרכזיות לאבחן אוסטיאופורוזיס:

  1. בדיקת צפיפות עצם, לה מוקדש מאמר נפרד ומפורט ממש כאן.
  2. שבר אוסטיאופורוטי.

לתיאום תור לד"ר זילבר ובירורים נוספים:

 מהו "שבר אוסטיאופורוטי"?

  1. השבר מתרחש כתוצאה מטראומה קלה, או אפילו באופן ספונטני: פירוש הדבר, ששבר המתרחש כתוצאה מטראומה קשה, למשל נפילה מקומה רביעית, או כתוצאה מהתנגשות אוטובוס בהולך רגל, אינו יכול להיחשב ל"שבר אוסטיאופורוטי", משום שמניחים כי גם אנשים עם עצמות בריאות היו שוברים בנסיבות דומות.
  2. השבר מתרחש באתרים אופייניים (עמוד שדרה, זרוע, שורש כף יד, צלע, ירך, אגן): שבר בגולגולת, למשל, אינו שבר אוסטיאופורוטי אופייני.
  3. ללא תלות בתוצאת צפיפות העצם: אם תנאים 1 ו-2 מתקיימים, אזי גם בנוכחות בדיקת צפיפות עצם תקינה לגמרי – מדובר בשבר אוסטיאופורוטי. מדוע? משום שהמתאם בין צפיפות העצם לבין שברים הוא סטטיסטי באוכלוסייה הכללית, אך אינו מחייב את האדם הבודד. במילים אחרות, ככל שצפיפות העצם היא נמוכה יותר – כך הסיכון לשבר הוא גבוה יותר, אולם זהו רק "סיכון" ולא "ודאות גמורה", כלומר חלק מן האנשים שוברים בנוכחות צפיפות עצם תקינה, בדיוק כפי שחלק מן האנשים אינם שוברים למרות צפיפות עצם נמוכה. זה קצת כמו לחצות אוטוסטרדה הומה בעיניים קשורות: הסיכון להידרס על ידי המכוניות (השועטות במהירות עצומה) הוא גבוה אך עדיין אינו 100%, כלומר יהיו מטורפים שלא יידרסו. שוב, מציע לכם לקרוא את הפרק על בדיקת צפיפות העצם על מנת להבין טוב יותר.

למה אוסטיאופורוזיס מאד מעניינת, בעיקר ת'סבתא?

אוסטיאופורוזיס חשובה אך ורק מסיבה אחת: סיכון מוגבר לשברים.

זו העת לנפץ שני מיתוסים:

המיתוס הראשון הוא שאוסטיאופורוזיס היא כואבת.

ובכן, מדי יום מתייצבים אצלי מטופלים (בעיקר מטופלות) עם תלונות על מיחושים במפרקים אלו או אחרים, ועם תקווה שטיפול באוסטיאופורוזיס שלהם יפתור להם את בעיית הכאב. אולם, כאב אינו נגרם בשל תוצאת צפיפות עצם ירודה, בדיוק כפי שצפיפות עצם תקינה אינה מחסנת בפני כאב. הסיבה לכאב היא תמיד אחרת, ובדרך-כלל מדובר בשינויים ניווניים/דלקתיים במפרקים, בעיה אשר שכיחותה עולה עם הגיל.

כאב

המיתוס השני שחייבים לנפץ הוא ששבר הוא "לא אסון גדול", אלא גבס חמוד עליו כל החברים ובני המשפחה חותמים בכיף.

אז זהו, שלא.

אצל אנשים מבוגרים, שבר כרוך בשתי בעיות קשות:

  1. קיצור תוחלת החיים: במעקב אחר 1000 אשפוזים עוקבים בגין שבר בצוואר הירך: 15% מן החולים נפטרו במהלך האשפוז, ו-18% נוספים במהלך השנה הראשונה לשחרורם, כלומר: 1/3 מן הלוקים בשבר כזה – נפטרו תוך שנה מן האירוע2!
  2. פגיעה באיכות החיים: בחלוף שנה משבר בצוואר הירך – רק מחצית מן החולים (אשר שרדו) שבים לרמת התפקוד הקודמת שלהם3
אוסטיאופורוזיס גורמת לקיצור תוחלת החיים

האם מי ששבר בתור ילד – סובל מאוסטיאופורוזיס?

לא.

עצמותיהם של ילדים ובני-נוער עדיין לא הגיעו לשיא התגרמותן וחוזקן (מה שקורה בערך בגיל 30). על כן, בגיל זה אין מדובר ב"אוסטיאופורוזיס", ואין להסיק מתוך שברים בילדים על שברים בגילאים מתקדמים.

מהם גורמי הסיכון לאוסטיאופורוזיס?

בעיקרון, ניתן לחלק את גורמי הסיכון לשניים:

1. גיל

2. כל היתר

גיל הוא גורם הסיכון מס' 1 לאוסטיאופורוזיס ולשברים. אישה בגיל 50, הסיכון שלה לשבור במהלך חייה הוא כ-46%, ואילו אישה בגיל 80, הסיכון שלה לשבור במהלך חייה הוא כ-432%. היות שתוחלת החיים של נשים בישראל (ובמדינות אירופאיות רבות) עומדת בממוצע על 84-85 שנים, המשמעות היא שבערך שליש מן השברים מתרחשים ב-4-5 השנים האחרונות לחיים!

גיל מבוגר

בנוסף לגיל, קיימים גורמי סיכון נוספים.

בין הגורמים אשר אינם בשליטתנו ניתן למנות היסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס, אל-וסת בגיל צעיר, וכן מחלת מפרקים בשם ראומטואיד ארתריטיס (Rheumatoid Arthritis).

בין הדברים שהם כן בשליטתנו ניתן למנות תרופות מסוימות (גלוקוקורטיקואידים=סטרואידים ותרופות סותרות חומצה לטיפול בצרבת ועוד), הרגלים רעים (העדר פעילות גופנית, עישון ושתיית אלכוהול) וכן מחסור בוויטמין D.

איש מעשן סיגריה ולידו מלאך המוות

אהבת? יהיה נחמד לשתף...