תור פרטי לאנדוקרינולוג בתוך ימים ספורים בלבד

ד"ר משה זילבר אנדוקרינולוג

כאשר בלוטת התריס היא מהירה (היפרתירואידיזם)

תוכן עניינים

בלוטת התריס היא אמנם בלוטה קטנה בצוואר, אך עלולה לגרום לצרות צרורות לחלקנו.

יש מקרים בהם היא עובדת חזק מדי, כלומר מייצרת את ההורמונים שלה בכמות עודפת, מה שידוע בשם יתר-תריסיות או היפרתירואידיזם או פעילות יתר של בלוטת התריס.

היות שהורמוני הבלוטה אחראיים, במידה רבה, על הקצב שבו עובד הגוף ("קצב חילוף החומרים"), אזי יצור מוגבר שלהם גורם לגוף לעבוד בקצב מואץ, למרות שאין צורך בכך, והתוצאה היא "פול גז בניוטרל"!

מהן הסיבות להיפרתירואידיזם?
איך מאבחנים בעיה זו?
מהו הטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס?
האם ניתן להחלים מן המחלה?

על שאלות אלה ונוספות משיב המאמר של ד"ר זילבר, אשר פורסם בעיתון "הארץ".

אולם, לפני כן, הנה ניפוץ של שלושה מיתוסים  על אודות יתר תריסיות.

מיתוס מס' 1: "יתר התריסיות שלי נגרמה עקב סטרס"

סטרס והיפרתירואידיזם

תיאורטית, אפשר להאשים את הסטרס באחריות לכל מחלה אפשרית, אך במקום זאת, הבה וניתן למספרים לדבר בעד עצמם:

שאלה: מתוך כל 100 ישראלים, כמה שרויים בסטרס?

תשובה: 74

שאלה: מתוך כל 100 ישראלים, כמה סובלים מיתר תריסיות?

תשובה: 1 בלבד (2% מן הנשים ו-0.2% מן הגברים, בקירוב).

זאת ועוד: גם אנשים שאינם נמצאים בסטרס – לוקים במחלה זו.

הסיבות ליתר תריסיות הן מגוונת ("מוקד אוטונומי" בבלוטת התריס הפועל ביתר שאת, הפעלה מוגזמת של כל הבלוטה באמצעות מערכת החיסון, דלקת בבלוטה, תרופות מסוימות ועוד), אך סטרס אינו סיבה ליתר תריסיות.

לעומת זאת, סטרס כן עלול להיות תוצאה של יתר תריסיות, כי הפרשה מוגזמת של הורמוני התריס אל הדם – משפיעה גם על המוח, ולעתים קרובות מעוררת עצבנות, חרדה והפרעות שינה.

 

מיתוס מס' 2: "תרופות קונבנציונליות לטיפול בבעיה הן מזיקות"

תרופות הן מזיקות

טבעה של תעמולה, שהיא משתמשת בביטויים "מפוצצים", לוחצת על כפתורי הרגש שלכם, מלאה בהצהרות "החלטיות", וכל זה נועד לחפות על דבר אחד – העדר מוחלט של עובדות מוצקות.

אם כן, להלן העובדות המדעיות1,2 על אודות תרופות המרשם לטיפול בהיפרתירואידיזם:

שתי התרופות הקיימות בישראל הן:

  • מטימזול (Methimazole): שמותיו המסחריים הינם מרקפטיזול (Mercaptizole) במינון 20 מ"ג וכן מטיבסול (Metibasol) במינון 5 מ"ג.
  • פרופילתיאורציל (Propylthiouracil) הידוע בכינויו PTU ושמו המסחרי הינו Propyl-Thiocil במינון 50 מ"ג.

מטימזול ופרופילתיאורציל קיימות מסוף שנות ה-40 של המאה ה-20.

  • שימו לב: הרשויות הרגולטוריות (כדוגמת ה-FDA האמריקני וה-EMA האירופי) אינן מהססות לסלק מן השוק תרופות אשר הבטיחות שלהן מתבררת כבעייתית, וכמובן אינן מאשרות מלכתחילה תרופות שאינן בטוחות לשימוש.
  • העובדה שלאורך שנים רבות כל-כך התרופות הללו נותרו על כנן – מצביעה על בטיחותן הרבה.

מטימזול ופרופילתיאורציל מותרות לשימוש בהריון!

  • זו ראיה נוספת לבטיחות הגבוהה של התרופות הללו..
  • PTU מועדפת בטרימסטר הראשון.

מטימזול ופרופילתיאורציל אינן משביתות את פעילות בלוטת התריס!

  • פירוש הדבר שהן אינן גורמות לכך שבלוטת התריס תפסיק לעבוד לצמיתות (כפי שעלול לעשות טיפול ביוד רדיואקטיבי, למשל).
  • הן מרגיעות את פעילות היתר של הבלוטה ומנרמלות את רמת ההורמון המופרש.
  • אם תפקוד הבלוטה גולש לכיוון תת-תריסיות (יצור מופחת של ההורמון) – אזי מפחיתים את המינון ככל שנדרש עד שמגיעים לאיזון.

אילו תופעות לוואי בכל זאת אפשריות?

  •  במיעוט המקרים: גרד, פריחה, כאב מפרקים, בחילה.
  • לעתים נדירות: הפרעה משמעותית בתפקוד הכבד או ירידה משמעותית ברמת כדוריות הדם הלבנות (שכיחות של 1 עד 5 מקרים בלבד לכל 1,000 מטופלים).
  • ביצוע בדיקות דם סדרתיות הוא המפתח לזיהוי מוקדם של הפרעות אלה, ולביצוע השינוי הטיפולי הנדרש.

מטימזול ופרופילתיאורציל הן יעילות מאד.

  • בדרך-כלל, הן מצליחות לשפר את תפקוד בלוטת התריס כבר תוך שבועות ספורים. הזמן שנדרש עד לנורמליזציה מלאה – משתנה מאד ממטופל למטופל, והוא גם תלוי בסיבה המדויקת ליתר התריסיות.
  • אנשים רבים נוטלים תרופות אלה במשך שנים ארוכות (אם יש צורך בכך, כמובן), ללא כל בעיה.

מיתוס מס' 3: "מומלץ טיפול אלטרנטיבי ביתר תריסיות".

טיפול אלטרנטיבי

התאחדות התירואיד (בלוטת התריס) האמריקנית (American Thyroid Association) מפרסמת באתר שלה את הדברים הבאים3:

   "טיפולים אלטרנטיביים ומשלימים לבלוטת התריס מהווים לעתים נדירות חלק מן הטיפול הסטנדרטי, וזאת משום שאין ראיות מוצקות ליעילותם ולבטיחותם. הרבה טענות נטענות בנוגע ליתרונות המוצרים והטיפולים הללו, אך יש לדעת כי אין שום דיאטה ספציפית או ויטמין אשר מחסלים סרטן או פותרים מחלה בבלוטת התריס…"

   "יוד הוא דוגמה חשובה… עודף יוד בדיאטה, נוזל או טבליה – עלול להזיק לבלוטת התריס."

במילים פשוטות:

טיפולים אלטרנטיביים לבלוטת התריס – לא זו בלבד שאינם יעילים, אלא שבמקרים מסוימים הם גם מזיקים!

מדוע זה קורה?

משום שבניגוד לתרופות קונבנציונליות, אשר נדרשות לעבור הליך קפדני של הוכחת יעילות ובטיחות (אחרת אינן מאושרות על-ידי הרשויות הרגולטוריות), תרופות אלטרנטיביות כלל אינן נדרשות לעבור הליך כזה, ומצד שני – אסור ליצרנים שלהן לטעון כי ה"תרופות" שלהם מרפאים או מונעים מחלות (בפועל, הם כמובן טוענים בדיוק את זה…).

בתכשירים אלטרנטיביים – אין שום צורך במחקר מדעי, היות שהם מסתמכים על "כלים עוצמתיים" כדוגמת "הצהרה", "מסורת" ו"סודות פנימיים".

דרך אגב, עבור מי שבאמת חפץ להבין את ההבדלים בין הרפואה הקונבנציונלית לאלטרנטיבית – מוקדש חומר רב בספר "חולה עליך" של ד"ר זילבר.

וכעת, תחליטו אתם מי תרצו שיטפל בבריאותכם, שהוא הנכס החשוב ביותר שלכם:

רופא שהוסמך על-ידי המדינה (לאחר הכשרה ארוכה ומפרכת) בתור מומחה באנדוקרינולוגיה, אשר הטיפולים שהוא מעניק מבוססים על מדע, מוכחים באופן אובייקטיבי, ונמצאים בפיקוח של הרשויות הרגולטוריות,

או

"מרפא" שהוסמך על-ידי עצמו (או על-ידי מי שמדע הוא לא הצד החזק שלו), אשר טיפוליו הרפואיים מבוססים על "סודות פנימיים ומסורות שונות".

בהצלחה בכל דרך שתבחרו!

 

ביבליוגרפיה

1. Anti Thyroid Agents

2. Thionamides: Side Effects and Toxicities

3. American Thyroid Association on Alternative Medicine

 

***מאמר זה אינו מחליף יעוץ אישי של רופא***

לתיאום תור לד"ר זילבר ובירורים נוספים:

אהבת? יהיה נחמד לשתף...