היפרגליקמיה היא רמת סוכר גבוהה בדם.
היות שהמטרה המרכזית של טיפול בסוכרת היא איזון הסוכר בדם, כלומר לוודא שרמת הסוכר נשמרת בטווח הרצוי, אזי ברור לגמרי כי כאשר הסוכר "קופץ" כלפי מעלה, משום-מה, הדבר מעורר מיד שתי שאלות:
א. מדוע זה קרה?
ב. איך פותרים את העניין?
לאחר שתקראו מאמר זה – סביר להניח שתקבלו תשובות…
הסוכר ה"גבוה" הוא לא באמת גבוה
זה אומר שהתוצאה שמכשיר המדידה שלכם מציג בפניכם – אינה מהימנה, ולא משקפת את המציאות.
בהנחה שאתם משתמשים במד סוכר ביתי (גלוקומטר), שתי הסיבות לקריאה שגויה של רמת הסוכר האמיתית הן "סטיקים" (מקלונים) פגי תוקף או גלוקומטר מקולקל.
סטיקים יכולים להתיישן כאשר משתמשים בהם לעתים רחוקות, כלומר מודדים סוכר באופן לא תדיר. כמו כן, חשיפה של אריזת הסטיקים ל"סביבה עוינת" (מקום חם מדי או קרינת שמש ישירה) יכולים להאיץ קלקול. הדרך הפשוטה לברר אם הבעיה נעוצה בסטיקים היא להשיג חפיסה חדשה של סטיקים ולמדוד שוב. אם רמת הסוכר הגבוהה נותרת בעינה – סימן הוא שהבעיה אינה נעוצה בסטיקים.
המקור השני לקריאות סוכר לא מדויקות הוא גלוקומטר שהתיישן. בדומה לכל מכשיר אלקטרוני, גם לגלוקומטר אורך חיים מוגבל, אשר אחריו הוא מתחיל "לחרוק". לעתים גלוקומטר פשוט "מת" באופן פתאומי, אך במקרים רבים הוא ממשיך לקרוא ו"לזייף", ואם לא חושדים בכך, עלולים לקבל החלטות טיפוליות שגויות.
הדרך לפתור את העניין היא למדוד באמצעות גלוקומטר אחר. זה יכול להיות גלוקומטר נוסף שנמצא ברשותכם (מומלץ מאד להחזיק מכשיר "ספייר"), או גלוקומטר של שכן/חבר, או פשוט לגשת לתחנת האחיות בסניף קופת החולים הקרוב למקום מגוריכם ולקבל שם את השירות.
הדרך למנוע מראש תקלות עם גלוקומטר היא להחליפו לעתים תכופות. גם מי שהפרוטה לא מצויה בכיסו, רשאי לרכוש גלוקומטר חדש במחיר סמלי אחת לשלוש שנים בכל קופות-החולים. כדאי שתנצלו זכות זו.
משתמשים בניטור סוכר רציף? גם כאן יכולים להיות קלקולים שגורמים לקריאות לא מדויקות, ולכן כאשר מתקבלות תוצאות בלתי סבירות (כלפי מעלה או מטה) – כדאי לבדוק מיד באמצעות הגלוקומטר.
"מגלים את אמריקה"
מדובר בתרחיש בו הסוכרתי לא היה רגיל לבצע מדידות סוכר עצמיות (או שעשה זאת לעתים רחוקות בלבד), וכאשר מתחיל לבדוק באופן תדיר – מתברר כי ערכי הגלוקוז בדם הם גבוהים.
למעשה, ערכי הסוכר היו גבוהים גם קודם לכן, אך הסוכרתי לא היה מודע לכך, ודברים שאיננו מודעים אליהם – אינם קיימים מבחינתנו…
תרופות פגות תוקף (בעיקר עטי הזרקה)
על כל אריזה של תרופה רשום תאריך פג התוקף שלה, כלומר התאריך שאחריו התרופה עלולה לאבד את יעילותה.
חשיפת התרופות לתנאים קשים (בעיקר חום או קרינת שמש ישירה) מאיצה את התהליך, ותוקף תרופות עלול לפוג טרם המועד המופיע על גבי האריזה!
תרחיש כזה אפשרי אמנם בכל התרופות, אך נפוץ במיוחד בתרופות הניתנות בהזרקה: בעולם הסוכרת מדובר באינסולינים או בתכשירים ממשפחת GLP1-Receptor-Agonists או בתכשירים "משולבים" (משתי המשפחות גם יחד).
עטי-ההזרקה הללו יכולים לחיות מחוץ למקרר עד 4 שבועות בתרחיש האופטימי ביותר, וככל שהתנאים החיצוניים הם קשים יותר, כך פרק זמן זה הולך ומתקצר (שימו לב כי בעלון לצרכן רשומה הטמפרטורה אשר מעליה אין להחזיק את עט ההזרקה, אם רוצים שהתוקף שלו לא יפוג מהר יותר).
שני הדגשים חשובים:
- אינסולין בתוך משאבות אינסולין – נוטה להתקלקל מהר מאד. זאת, משום שהמשאבה חשופה לסביבה החיצונית (שהיא חמה, במרבית חודשי השנה בישראל), בניגוד לעט הזרקה שלעתים תכופות נותר בבית. סוכרתיים המשתמשים במשאבות רואים לעתים "קפיצה" ניכרת ברמת הסוכר בדמם, וכאשר הם מחליפים את האינסולין במחסנית – לפתע פתאום הכול מסתדר.
- עט הזרקה אשר היה מחוץ למקרר – אינו יכול "לשוב אחורה בזמן". זו טעות קלאסית שעושים רבים. כאשר נוסעים לחו"ל, מצטיידים בעטי הזרקה בכמות הגדולה מן הדרוש לשימוש יומיומי (וזה לגיטימי), וכאשר שבים ארצה – מכניסים את הכול בחזרה למקרר. הבעיה היא, שכאשר עט הזרקה "מבלה" מספר שעות מחוץ למקרר ומפשיר, "שעון העצר שלו מתחיל לתקתק", ולאחר 4 שבועות (לכל היותר) הוא כבר פג תוקף, גם אם לא משתמשים בו אפילו פעם אחת. ראו הוזהרתם!
הפחתת/הפסקת/החלפת תרופות לטיפול בסוכרת
בכל זמן נתון, רמת הסוכר היא שיווי-משקל בין כל הכוחות ששואפים להעלות אותה (למשל אכילה) לבין כל הגורמים ששואפים להוריד אותה (למשל תרופות לטיפול בסוכרת). כאשר הכוח שמוריד את רמת הסוכר נחלש – הסוכר מתחיל לטפס למעלה.
למה שאנשים יפסיקו ליטול טיפול תרופתי לסוכרת (טבליות או הזרקות)?
- "פשוט שכחתי ליטול": קורה…
- "נתקעתי בלי מרשם": גם זה קורה, ולא מעט.
- "החליפו לי את התרופה הישנה בחדשה": בדרך-כלל, החלפה כזו מבוצעת על-ידי הרופא המטפל. לא תמיד ניתן לצפות את יעילות התרופה החדשה בהשוואה לקודמת, ולעתים דווקא התרופה החדשה היא פחות יעילה. לפעמים, החלפת התרופה הקודמת בחדשה לא נעשית במטרה להשיג יעילות טובה יותר, אלא משום שהתרופה הקודמת גורמת לתופעות לוואי (או שקיים חשש שהיא עלולה לגרום). במקרה ספציפי זה, יש לפנות כמובן לרופא ולבקש פתרון.
שינוי בתזונה
טסתם לחו"ל?
התחלתם לאכול יותר במסעדות?
רכשתם מוצר מזון חדש, שלא התנסיתם עמו קודם לכן?
כל אלה יכולות להיות סיבות לכך שהמזון שלכם מכיל כעת יותר פחמימות, מה שמשפיע על רמת הגלוקוז בדמכם. לעתים, אין שינוי בכמות הפחמימות, אך המדד (האינדקס) הגליקמי עולה.
מהו מדד גליקמי?
- זו היכולת של מזון להעלות את רמת הגלוקוז בדם.
- המזון בעל המדד הגליקמי המרבי הוא גלוקוז טהור (100), וכל המזונות נבחנים בהשוואה אליו.
- מדד גליקמי גבוה: 70-100.
- מדד גליקמי בינוני: 56-69.
- מדד גליקמי נמוך: 55 ומטה.
- מזונות בעלי מדד גליקמי נמוך מעלים פחות את רמת הגלוקוז בדם.
- כך נראית עליית הגלוקוז בדם בעקבות אכילת מזון בעל מדד גליקמי גבוה מול אכילת מזון בעל מדד גליקמי נמוך:
- הערך הגליקמי של מזון הוא לא מספר קבוע, ועשוי להשתנות בהתאם לנסיבות. למשל, אכילת פחמימה יחד עם שומן מורידה את המדד הגליקמי שלה. גם משך הבישול של מזון עשוי להשפיע על המדד הגליקמי שלו.
- בטבלה מפורטת זו תוכלו למצוא מדדים גליקמיים של מזונות שונים.
צמצום פעילות גופנית
פעילות גופנית היא התרופה הטובה ביותר לגוף, ועל שפע יתרונותיה והטיפים הסופר-מעשיים איך לבצע אותה נכון – תוכלו לקרוא במאמר זה של ד"ר זילבר בעיתון "הארץ".
בין היתר, עיסוק קבוע בפעילות גופנית עוזר לאזן את ערכי הסוכר. על כן, כאשר סוכרתיים אשר היו מורגלים בפעילות גופנית – מפחיתים את מידת הפעילות או מפסיקים אותה לגמרי, הדבר עלול לגרור עליה ברמת הסוכר.
סטרס (דחק)
בגוף שלנו, בדומם לגופם של בעלי-חיים רבים, קיימים מנגנונים להתמודדות עם מצבי חירום.
"מצב חירום" הוא מצב בו הגוף נדרש לעמוד בלחצים כבדים מן הרגיל. לדוגמה, כאשר אנו מותקפים (פיזית) אזי גופנו מכין את עצמו ל"הילחם או ברח" (fight or flight). אחד ההיבטים (הרבים) של מוכנות זו היא העלאת רמת הגלוקוז בדם. זאת, משום שגלוקוז הוא מקור אנרגיה מרכזי בגוף, ומקור האנרגיה היחיד של המוח "מעכשיו לעכשיו", והגוף חייב לוודא שהלב, השרירים והמוח יקבלו אספקת אנרגיה רבה ומהירה על מנת לתפקד באופן מיטבי.
קיימות מספר דרכים להעלות את רמת הגלוקוז בדם:
- לפרק גליקוגן, שהוא "סוכר מורכב" אשר אגור בכבד ובשרירים (גליקוגנוליזה).
- ליצור גלוקוז מחומרים שאינם סוכרים, תהליך המתרחש בעיקר בכבד (גלוקוניאוגנזה).
- להאט (או לעצור) את תהליך בניית הגליקוגן (גליקוגנזה).
- להאט (או לעצור) את תהליך פירוק הגלוקוז לאנרגיה, המתרחש בכל תאי הגוף (גליקוליזה).
ארבעת התהליכים מסוכמים בתרשים הבא:
כל מצב בגוף אשר
מאיץ את תהליכים 1 או 2
או
מאט את תהליכים 3 או 4
מביא לעליית רמת הגלוקוז בדם.
ההורמונים קורטיזול ואדרנלין, המופרשים מבלוטת יותרת הכליה אל הדם, מגבירים באופן ישיר גליקוגנוליזה וגלוקוניאוגנזה (תהליכים 1 ו-2), ובמקביל הם מעכבים הפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב, וכאשר חסר אינסולין, אזי תהליכים 3 ו-4 מתרחשים לאט מן הרגיל.
נוהגים לחלק את מצבי הדחק לנפשיים ולגופניים.
מצב דחק נפשי הוא תחושת לחץ פנימית סובייקטיבית. היא יכולה לנבוע מהתרחשות אירוע חיצוני קשה (כמו מוות של בן משפחה קרוב), או רק מתחושה ש"לוחצים עלינו" (למשל עומס מטלות במקום העבודה). התגובה הגופנית עשויה להיות זהה.
מצב דחק גופני עשוי לנבוע ממגוון מצבים, ולהלן העיקריים שבהם:
- ניתוח / טראומה פיזית: אפילו אם אנו לא מרגישים "לחוצים", כל מצב בו הגוף עובר חיתוך או חבלה – מהווה טראומה עבורו. נפוץ מאד לראות סוכרתיים אשר ערכי הסוכר אצלם מזנקים כלפי מעלה סביב הניתוח, ובהמשך הם שבים לערכים הרגילים.
- מחלה זיהומית: בין אם היא מלווה בחום ובין אם לאו. זו יכולה להיות סתם שפעת, דלקת בדרכי השתן, דלקת ריאות, זיהום עורי או כל תהליך זיהומי בגוף (קורונה, אמרנו?)
- התייבשות: גם מצב זה הינו סטרס מסוים לגוף. בנוסף, כאשר האדם מתייבש, נוזל הדם הופך להיות "מרוכז" יותר, ולכן גם ריכוז הגלוקוז בדם עולה.
תרופות (לא לטיפול בסוכרת)
התרופות אשר יפורטו לעיל, ניתנות למצבים רפואיים שונים, אך עלולות להעלות את רמת הסוכר אצל סוכרתיים, ולעתים הן אפילו גורמות לסוכרת אצל אנשים שלא היו סוכרתיים קודם לכן.
נזכיר כאן 6 קבוצות תרופתיות, כאשר המנגנון בוהן מעלות את רמת הגלוקוז בדם הוא בעיקר באמצעות פגיעה בייצור אינסולין בתאי בטא:
- סטרואידים (גלוקוקורטיקואידים): מבין כל הסיבות התרופתיות לעלייה ברמת הסוכר, תכשירים אלו הם סיבה מס' 1. אל תחמיצו את המאמר של ד"ר זילבר בעיתון "הארץ" על סטרואידים!
- אנטי-אנדרוגנים ("סירוס כימי"): מדובר בתכשירים שניתנים לגברים עם סרטן הערמונית, במטרה להוריד את רמת הטסטוסטרון, ההורמון הגברי, וזאת משום שטסטוסטרון מגביר צמיחה של תאי גידול הערמונית.
- סטטינים: תרופות להורדת רמת הכולסטרול בדם.
- תיאזידים: אחד מסוגי ה"משתנים" (דיורטיקה), כלומר תכשירים בעלי השפעה משתנת, אשר משמשים לטיפול ביתר לחץ דם או באי-ספיקת לב.
- תרופות אנטי-פסיכוטיות: בעיקר התרופות Clozepine (לפונקס, לוזפין), Olanzapine (אולנזפין טבע), Quetiapine (קוטיאפין טבע).
- תרופות כנגד איידס (HIV).
למען הסר כל ספק:
אם שמתם לב שהסוכר שלכם עלה מאז שהתחלתם טיפול בתרופה ששייכת לאחת הקבוצות הנ"ל – בהחלט מומלץ להפנות את תשומת לב הרופא שלכם לבקש ממנו המלצה לפעולה, אך לא מומלץ להפסיק על דעת עצמכם את הטיפול!
לתיאום תור לד"ר זילבר ובירורים נוספים:
- 03-5193570
- office@doctorzilber.co.il
- מרכז גירון, ז'בוטינסקי 5, רעננה
- ללא צורך להמתנה לתורים
*** מאמר זה אינו מחליף יעוץ אישי של רופא ***
רוצים יעוץ אישי? כאן יוצרים קשר