טיפול טבעי בסוכרת: אגדה מול מציאות

כל אחד יכול להצהיר שהמוצר שלו הוא "מדהים", "מופלא" ו"מציל את האנושות", אלא שלהצהרות כאלה אין שחר, אלא אם הן נסמכות על מחקרים אובייקטיביים ומבוקרים בעלי תוצאות מוכחות, אשר חוזרות על עצמן.

זוהי ההזדמנות לומר מספר מילים על מחקרים.

כל אחד יכול לקחת דשא רגיל מגינה הציבורית, לקצוץ אותו לאבקה, לארוז אותו בכמוסות, לתת את הכמוסות לסוכרתיים, ואפילו "להוכיח" שנטילת הכמוסות הללו עוזרת לשפר את ערכי הסוכר בדם.

איך זה יתכן?

ובכן, כאשר מגייסים סוכרתיים למחקר הבודק תרופה לאיזון הסוכר בדם, די בכך על-מנת להמריץ את המשתתפים להתאמץ ולהקפיד יותר על אורח החיים שלהם. נקודה זו הודגמה אינספור פעמים בכל ענפי הרפואה, ולכן אפילו אם התרופה שניתנת למשתתפים אינה מכילה כל חומר פעיל, אזי עצם ההשתדלות של המשתתפים בהיבט התזונה והפעילות הגופנית תביא לכך שערכי הסוכר שלהם בתום המחקר יהיו טובים יותר מאשר בתחילת המחקר, בממוצע.

בדיוק מסיבה זו, אין שום ערך למחקר שבו נותנים לקבוצת משתתפים את התרופה שאותה בודקים (ואין זה משנה מהי) ולא מעמידים מולה קבוצת ביקורת אשר נמצאת באותם תנאי מחקר למעט העובדה שבמקום "תרופת מחקר" היא מקבלת "תרופת-דמה" (שנראית בדיוק כמו התרופה האמיתית אך אינה מכילה חומר פעיל).

לדאבוננו, רבים מן המחקרים בתחום תוספי התזונה הינם ללא קבוצת ביקורת, ועל כן קשה מאד להגיע למסקנות איכותיות.

בכל זאת, יש גם מחקרים באיכות טובה בתחום תוספי התזונה בסוכרת, ואליהם נתייחס עוד מעט