מיתוס: מה עדיף, גלוקומין או מטפורמין?
שאלה זו נעוצה באי-הבנה.
כידוע, לכל תרופת מרשם יש שני שמות, ושניהם מופיעים על גבי האריזה:
- שם גנרי: שם התרכובת הכימית של התרופה, כלומר החומר הפעיל שלה. הוא רשום באותיות קטנות, יחסית.
- שם מסחרי: זה השם אשר רשום באותיות גדולות, וזה גם השם בו התרופה מוכרת לציבור הרחב.
כאשר תרופה חדשה יוצאת לשוק, יש לה שם גנרי אחד ושם מסחרי אחד, וזאת משום שליצרנית התרופה יש פטנט על התרופה ואסור לשום חברה אחרת לייצר את אותה התרופה. אולם, כעבור כמה שנים, כאשר הפטנט על התרופה פג, חברות נוספות מתחילות לייצר את אותה התרופה (כלומר אותו חומר פעיל, ולכן אותו שם גנרי), אולם הן חייבות לכנות את התרופה שלהם בשם מסחרי שונה. לכן, עלול להיווצר מצב בו קיימות 5 תרופות בשוק, אשר לכל אחת מהן שם מסחרי שונה אך אותו שם גנרי בדיוק, כי החומר הפעיל הוא זהה בין כולן אך החברה היצרנית היא שונה.
וזה מביא אותנו לתרופה שלנו.
השם הגנרי שלה הוא מטפורמין (Metformin).
השמות המסחריים הנפוצים בישראל הם גלוקומין (Glucomin) וכן מטפורמין-טבע (Metformin-Teva).
המדיניות המוצהרת של משרד הבריאות היא שכל התרופות הגנריות הן זהות מבחינת יעילות ותופעות לוואי, כלומר כל עוד החומר הפעיל הוא זהה – אין זה משנה מיהו היצרן ומהו השם המסחרי שהוא "מדביק" לתרופה.
עם זאת, עלול להתרחש מצב בו אצל אדם ספציפי תכשיר מסוים פועל מעט טוב יותר מאשר תכשיר גנרי אחר, וגם בהיבט תופעות לוואי עלולים להיות הבדלים בין תכשירים אשר לכאורה הם "זהים". הסיבה להבדלים אלו נעוצים דווקא בחומרים הבלתי פעילים שנמצאים בכל תרופה ותרופה, ואשר משפיעים על המהירות והאופן בו החומר הפעיל נספג בתוך מערכת העיכול. הדבר מתגלה כאשר מבוצעת החלפה של תכשיר מסוים בתכשיר גנרי אחר (בדרך כלל מתוך שיקולים כלכליים של קופת החולים), ואז לפתע מתברר כי היעילות משתנה (למשל פוחתת) ו/או מופיעות תופעות לוואי אשר לא היו קיימות בעת נטילת התכשיר הקודם.
מטפורמין הוא רק מקרה אחד מתוך אינספור תרופות אחרות (שאינן קשורות לסוכרת) אשר להן מספר שמות מסחריים, והנה שתי דוגמאות סופר-נפוצות:
- תחת השם הגנרי אטורבסטטין (Atorvastatin) "חוסים" מספר תכשירים מסחריים: ליפיטור (Lipitor), ליטורבה (Litorva) וכן טורבה (Torva).
- תחת השם הגנרי חומצה אצטילסאליצילית (Acetylsalicylic acid) "חוסים" תכשירים מסחריים רבים (וזאת רק רשימה חלקית): אספירין (Aspirin), מיקרופירין (Micropirin), קרטיה (Cartia), טבעפירין (Tevapirin), גודאמד (Godamed) ועוד.
- תחת השם הגנרי לבותירוקסין (Levothyroxin) "חוסים" התכשירים אלטרוקסין (Eltroxin), יוטירוקס (Euthyrox) וכן סינתרואיד (Synthroid).
מיתוס: מטפורמין הוא תרופה ישנה ולכן מיושנת
לא נכון.
מרבית התרופות אשר קיימות כיום לטיפול בסוכרת הן מן העשורים האחרונים.
לעומת זאת, מטפורמין פותח עוד בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, כלומר יותר מ-100 שנה לפני זמננו! בתקופה זו לא היו שום טבליות אחרות לטיפול בסוכרת, והתרופה האנטי-סוכרתית הנוספת היחידה שהתגלתה באותו הזמן הייתה… אינסולין.
מטפורמין נכנס לשימוש מסחרי שוטף בשנות ה-50 באירופה. לארה"ב הוא נכנס לשימוש נרחב רק בשנות ה-90.
יש הטועים לחשוב כי תרופה ותיקה כל-כך היא קרוב לוודאי "מיושנת" ו"בלתי רלוונטית", אך בנוגע למטפורמין זה ממש לא נכון. התרופה נמצאת בקו הראשון של הטיפול בסוכרת ולא בחסד אלא בזכות: יעילות גבוהה ומיעוט תופעות לוואי.
מיתוס: מטפורמין מעודד את הלבלב לייצר אינסולין
לא נכון.
האיבר העיקרי עליו פועל מטפורמין הוא דווקא הכבד, ומה שהוא עושה זה להפחית את כמות הסוכר אשר הכבד מייצר (לתהליך ייצור הסוכר בכבד קוראים "גלוקוניאוגנזה").
נשמע מוזר? ובכן, הנה הסבר פשוט:
הכבד של כל אדם ואדם יודע לייצר סוכר ללא קשר לאכילה. מדובר במנגנון חיוני לגמרי, כי אילו רמת הסוכר בדמנו הייתה תלויה אך ורק במזון, אזי היינו יכולים לתפקד לכל היותר מספר שעות לאחר ארוחה, ולאחר מכן רמת הסוכר בדם הייתה צונחת לערכים נמוכים (היפוגליקמיה) עד כדי כך שהיינו מאבדים את ההכרה…
זה כמובן אינו מתרחש! מדוע? כי הכבד נכנס לפעולה, ומתחיל לייצר בעצמו סוכר ממקורות שונים, כלומר הכבד דואג לכך שרמת הסוכר בדם לא תצנח. אם כך, באדם שאינו סוכרתי מתקיים כל הזמן שיווי משקל בין הכוחות שפועלים להורדת הסוכר (בעיקר אינסולין המופרש מן הלבלב ותפקידו להחדיר את הסוכר אל תוך כל תאי הגוף) לבין הכוחות אשר מעלים את רמת הסוכר (שהם בעיקר אכילה וכן ייצור הסוכר בכבד), ולאורך זמן נשמרת רמת סוכר תקינה בדם. דבר זה מאפשר, בין היתר, לאנשים לצום במשך ימים ואף שבועות בלי לחוות נפילת סוכר. אפשר לדמות את אותו שיווי משקל לשני מתאגרפים הנאבקים ביניהם בזירה, והקרב ביניהם הוא שקול לגמרי.
ומה קורה באדם הסוכרתי?
בסוכרת, מנגנון ייצור הסוכר בכבד ממשיך להתקיים כרגיל, אך מנגנון הורדת הסוכר באמצעות אינסולין – פגום (בכל סוכרת חייב להיות פגם כלשהו באינסולין – בכמות או בתפקוד). מכאן ששיווי המשקל אותו הזכרנו באנשים שאינם סוכרתיים – מופר, ולכן רמת הסוכר בדם מתחילה לעלות.
אם נחזור לרגע לדוגמת המתאגרפים, תארו לכם שהשופט קושר לאחד המתאגרפים את אחת מידיו מאחורי גבו, וכעת על אותו מתאגרף להמשיך ולהתגושש באמצעות יד אחת בלבד. סביר להניח כי המתאגרף יתקשה להמשיך ולתפקד מול יריבו, ועד מהרה נראה את היריב גובר. כדי להיחלץ מסיטואציה בעייתית זו, האפשרויות הן לשחרר את קשירת היד של המתאגרף שלנו, או לחילופין לקשור את ידו של היריב, כלומר עלינו להביא למצב חדש של שיווי משקל.
איך כל זה קשור למטפורמין?
מטפורמין הוא דרך אלגנטית להחזיר את שיווי המשקל לתקנו באמצעות החלשת "היריב", כלומר הפחתת ייצור הסוכר בכבד.
מי שכבר מתחיל לדאוג – אפשר להירגע: מטפורמין אינו מזיק לכבד, כי מדובר בהשפעה קצרת טווח (שליש עד מחצית היממה) וחלקית בלבד.
בנוסף להשפעה על הכבד, למטפורמין השפעות חיוביות נוספות על מאזן הסוכר בגוף, למשל באמצעות העלאת הרגישות של הרקמות לאינסולין.
מיתוס: אפשר ליטול רק טבליית מטפורמין אחת ביום
לא נכון.
טבליית מטפורמין מכילה 850 מ"ג חומר, ומותר ליטול עד 3 טבליות ביום (יש מקרים מיוחדים בהם קיימת מגבלה, ונדון בהם בהמשך).
מיתוס: כאשר נוטלים תרופות אחרות לסוכרת אזי לא נוטלים מטפורמין ("או-או")
לא נכון.
לא זו בלבד שניתן לשלב בין מטפורמין לבין תרופות אחרות לטיפול בסוכרת (ואפילו לשלב עם אינסולין), אלא שבשנים האחרונות פותחו "תרופות תשלובת" המכילות באותה הטבלייה עצמה מטפורמין ועוד תכשיר לטיפול בסוכרת.
דוגמאות נפוצות:
- ג'נואט (Januet): מטפורמין + סיטגליפטין
- יוקריאס (Eucreas): מטפורמין + וילדגליפטין
- טרג'נטה דואו (Trajenta Duo): מטפורמין + לינגליפטין
- קומביגלייז (Kombiglyze): מטפורמין + סאקסגליפטין
- ג'ארדיאנס דואו (Jardiance Duo): מטפורמין + אמפגליפלוזין
- קסיגדואו (Xigduo): מטפורמין + דאפאגליפלוזין
אפשר, כמובן, להשיג את "הרכיב האחר" גם בנפרד, והסיבה לתכשיר המשולב הוא "לחסוך" נטילת טבליות, כי מרבית האנשים מעדיפים ליטול טבלייה אחת על פני שתיים (או יותר).
מיתוס: מטפורמין עלול לגרום להיפוגליקמיה (נפילת סוכר)
זה ממש נדיר.
התרופות שמחוללות היפוגליקמיה בשכיחות גבוהה הן בראש ובראשונה אינסולין, ובמקום השני ממריצי לבלב (ש"סוחטים" אינסולין מן הלבלב).
לעומת זאת, הסיכוי של מטפורמין לגרום להיפוגליקמיה (כאשר אין נטילה במקביל של אחת משתי התרופות הנ"ל) הוא נמוך מאד. כל רופא המטפל לאורך שנים רבות בסוכרתיים נתקל מדי פעם במקרה כזה, אבל הוא חריג עד כדי כך שזהו בהחלט היוצא מן הכלל אשר אינו מעיד על הכלל.
מיתוס: מטפורמין פוגע בכליות
לא נכון.
נתחיל בשורה התחתונה: מטפורמין אינו פוגע בכליות וגם אינו פוגע באיברים אחרים.
אולם, כן קיים קשר בין מטפורמין לבין הכליות, וכעת נסביר.
כידוע, הכליות הן האיבר אשר מסנן את נוזל הדם ("פילטר"), כאשר עודפי הנוזלים וכל חומר הפסולת – מופרשים בשתן, וכל היתר שב אל מחזור הדם. גם מרבית התרופות שאנו נוטלים – מסולקות מן הגוף דרך הכליות אל השתן.
כאשר תפקוד הכליות מתחיל להתדרדר (דבר אשר קורה בסוכרתיים רבים בשל רמות סוכר בלתי מאוזנות לאורך זמן), אזי היעילות של ה"פילטר" הולכת ויורדת, ולכן פינוי רעלים וגם תרופות מן הדם אל השתן – הולך ונפגע, כלומר הרמה של התרופות בדם הולכת ועולה, ובחלק מן המקרים רמה זו עלולה להגיע לדרגה של רעילות לגוף.
אז מה קורה עם מטפורמין?
ובכן, כאשר רמתו בדם מצטברת, עלולה להתפתח תופעת לוואי נדירה שנקראת חמצת לקטית, ובלי להרחיב על מצב זה בסקירה הנוכחית – נציין רק כי מדובר במצב מסוכן.
אבל, לפני שאתם מתחילים להיות מודאגים:
- מדובר בתופעה נדירה מאד בחיי היומיום, עם 2-9 מקרים לכל 100,000 שנות טיפול. זה אומר כי אם 100,000 (מאה אלף) סוכרתיים יטופלו במטפורמין במשך שנה אחת, פחות מ-10 מהם יפתחו את הסיבוך.
- כמעט תמיד קיימים גורמי סיכון נוספים, למשל התייבשות משמעותית או תפקוד כליות ירוד.
על מנת לצמצם גם את הסיכון הזעיר הזה, מקובל להפסיק נטילת מטפורמין כאשר תפקוד הכליות מתדרדר משמעותית.
מיתוס: מטפורמין גורם לעלייה במשקל
לא נכון.
מטפורמין נחשב לבעל השפעה ניטרלית על המשקל, כלומר בדרך-כלל הוא אינו מעלה ואינו מוריד.
במיעוט המקרים הוא עשוי להשרות ירידה קלה במשקל, אבל מי שסבור כי זו "תרופת הרזיה" צפוי להתאכזב עד מהרה.
מיתוס: מטפורמין הוא "תרופת פלא" להזדקנות
מוקדם לקבוע.
במחקרי סוכרת מסוימים התברר כי סוכרתיים שטופלו באמצעות מטפורמין סבלו מתמותה מופחתת בהשוואה לסוכרתיים שטופלו בתרופות אחרות (בעיקר ממריצי לבלב או אינסולין), אפילו אם רמות הסוכר הממוצעות בקבוצות השונות היו דומות.
המחקרים הללו לא הסבירו את המנגנון, ולא ניתן היה לשלול כי אולי התרופות האחרות פשוט הגבירו תמותה ומטפורמין – לא.
מתן מטפורמין לתולעים מסוימות – אכן האריך את תוחלת החיים שלהן, אולם ניסיון לשחזר את ההישג הזה בבני-אדם לא נחל עד כה הצלחה.
עם זאת, המחקר נמשך במרץ, ומה שצפוי לנו בתחום הזה – נדע רק בעתיד.
ביבליוגרפיה
*** מאמר זה אינו מחליף יעוץ אישי של רופא ***
רוצים יעוץ אישי? כאן יוצרים קשר