דף הבית » סוכר הדם (גלוקוז): קווים לדמותו

סוכר הדם (גלוקוז): קווים לדמותו

מאת: ד"ר משה זילבר – מומחה באנדוקרינולוגיה, סופר ומרצה

מהו סוכר הדם? מה זה גלוקוז? מהו מזון "ללא תוספת סוכר"?

מבולבלים? בתום קריאת המאמר הקצר הזה – הערפל יתפוגג…

מהו סוכר הדם ומי בכלל זקוק לו?

סוכר הדם נקרא גלוקוז (Glucose), וזו מולקולה הבנויה מ-6 אטומי פחמן, 6 אטומי חמצן, וכן 12 אטומי מימן.

גלוקוז מצוי בדמו של כל אדם חי, כלומר אי-אפשר לחיות ללא רמה מסוימת של גלוקוז בדם. הסיבה לכך היא שאיברי הגוף השונים משתמשים בגלוקוז בתור מקור לאנרגיה, ובמיוחד המוח, אשר למרות שמשקלו מהווה רק 2% ממשקל הגוף, הוא צורך 20-25% מן הגלוקוז בגוף, במצב מנוחה. מדובר, אם כן, ב"זללן גלוקוז" כבד מאד…

אילו מזונות מכילים גלוקוז?

ראשית, מן הראוי להבין משהו עקרוני על אודות סוכרים.

כל הסוכרים שייכים לאחת מתוך שלוש קבוצות: חד-סוכרים, דו-סוכרים או סוכרים מורכבים.

גלוקוז הוא חד-סוכר. חד-סוכרים נוספים הם פרוקטוז ("סוכר הפירות") וגם גלקטוז.

דו-סוכרים הם, למשל, סוכרוז (שהוא הסוכר השולחני, המורכב מגלוקוז אחד ופרוקטוז אחד), וכן לקטוז (שהוא סוכר החלב, המורכב מגלוקוז אחד וגלקטוז אחד).

הדוגמה הנפוצה ביותר ל"סוכר מורכב" הוא עמילן, אשר נמצא במזונות רבים כגון חיטה, אורז ותפוח-אדמה.

הסוכרים נספגים מתוך מערכת העיכול אל הדם אך ורק בצורתם החד-סוכרתית. פירוש הדבר, שכאשר אנו אוכלים דו-סוכר או סוכר מורכב, אזי עליהם להתפרק קודם כל בתוך מערכת העיכול שלנו עד לרמה של חד-סוכרים, ורק אז הם יכולים להיספג.

מהו ההבדל בין "סוכרים" לבין "פחמימות"?

פעמים רבות משתמשים בשתי אלה כמילים נרדפות.

הדקדקנים מבצעים הפרדה, וגורסים כי סוכרים ופחמימות זה כמו חולצות ובגדים, כאשר כל חולצה היא בגד, אך לא כל בגד הוא חולצה. באותו האופן, כל סוכר הוא פחמימה, אך לא כל פחמימה היא סוכר. כל פחמימה המסיסה במים (כלומר חד-סוכר או דו-סוכר) היא "סוכר", בעוד שפחמימות שאינן מסיסות במים אינן "סוכרים" אלא "פחמימות מורכבות".

אם אי-פעם ניסיתם למוסס תפוח-אדמה במים (כפי שעושים עם סוכר שולחני) ולא עלה הדבר בידכם, עכשיו אתם יודעים שזה משום שתפוח-אדמה מכיל סוכרים מורכבים (עמילן).

האם מזונות עליהם רשום "ללא תוספת סוכר" אינם מכילים סוכר?

זהירות, מלכודת!

ההצהרה "ללא תוספת סוכר" אינה מופיעה במקרה. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בתווית כזו על גבי מארז של דג טונה, או על גבי מארז של גרגרי חומוס? זה לא קרה, משום שבשר, דג, ירקות וקטניות הם מזונות דלים בפחמימות באופן טבעי, וגם לא נוהגים להוסיף להם סוכר.

את התוויות תמצאו על גבי מזונות כגון עוגיות, עוגות, ריבות, וממרחים שונים. כלומר, מדובר בדרך-כלל במזונות המכילים "סוכר פנימי" משלהם, והיצרן מצהיר שהוא לא הוסיף עוד "סוכר חיצוני".

להלן שתי דוגמאות:

ריבה ללא תוספת סוכר: כידוע, זו עשויה מפירות אשר עברו ייבוש וריכוז, ולכן ברור כי קיימת בתוכה כמות גדולה של סוכר פנימי, גם בלי להוסיף סוכר מבחוץ.
עוגיות ללא תוספת סוכר: עוגיות עשויות מחיטה, וזהו דגן העשיר בעמילן, שהינו פחמימה מורכבת, אשר מתפרקת בגוף לגלוקוז.

האם הגוף יודע לייצר גלוקוז גם אם אין במזון גלוקוז?

כן.

אילו הגלוקוז בדם היה תלוי אך ורק באספקה שוטפת של מזון, אזי צום של אפילו חצי יום היה גורר נפילה חדה בגלוקוז בדם, "ניתוק" המוח מאספקת האנרגיה שלו, ואובדן הכרה.

כל זה לא מתרחש, כמובן. מדוע?

"חומת ההגנה הראשונה" כנגד ירידה ברמת הגלוקוז בדם היא גליקוגן, שהוא סוכר מורכב שנמצא בכבד וגם בשרירים. הגליקוגן בנוי ממולקולות רבות של גלוקוז, וכאשר הוא עובר פירוק (גליקוגנוליזה) אזי מולקולות הגלוקוז משתחררות לדם. הבעיה היא שכמות הגליקוגן בגוף הינה מוגבלת. הזמן שדרוש כדי לרוקן את כל מאגרי הגליקוגן משתנה מאדם לאדם, ותלוי כמובן מאד במידת הפעילות הגופנית שמבוצעת באותו הזמן ובגורמים נוספים, אך אל תבנו על יותר מחצי יממה.

"חומת ההגנה השנייה" כנגד ירידה ברמת הסוכר הינה "ייצור מחדש" (גלוקוניאוגנזה) של גלוקוז ממקורות שאינם סוכרים, ובעיקר חומצות אמינו (חומצות אמינו הן אבני היסוד של החלבונים).