תור פרטי לאנדוקרינולוג בתוך ימים ספורים בלבד

ד"ר משה זילבר אנדוקרינולוג

כאשר בלוטת התריס היא איטית (היפותירואידיזם)

תוכן עניינים

מהי בלוטת התריס?

בלוטת התריס, שנקראת גם בלוטת המגן, או תירואיד בלועזית (Thyroid), היא בלוטה קטנה בצורת פרפר הממוקמת בצוואר הקדמי-תחתון, מתחת ל"גרוגרת".

בלוטה זו מייצרת הורמון בשם תירוקסין (להבנה עקרונית של הורמונים מוקדש מאמר נפרד).

תירוקסין מופרש אל הדם, ועמו הוא נישא לכל אברי הגוף ומשפיע עליהם. אין כמעט איבר בגוף שאינו מושפע מהורמון זה, אשר ידוע באופן עממי בשם הורמון חילוף החומרים. זאת, משום שכאשר קיים עודף ממנו – כל הגוף עובד "פול גז בניוטרל", וכאשר הוא חסר – הכל מתנהל באיטיות מוגזמת.

חשוב לא לבלבל בין בלוטת התריס לבין קשרי לימפה בצוואר, אותם מכנים לפעמים בטעות "בלוטות לימפה", למרות שהם כלל לא בלוטות, כי אינם מייצרים חומרים להפרשה פנימית (הורמונים) וגם לא חומרים להפרשה חיצונית (כדוגמת בלוטות זיעה). קשרי לימפה  מהווים מאגר לתאי דם לבנים (בעיקר לימפוציטים), אשר נלחמים במזהמים שונים החודרים לגוף.

אילו הפרעות בתפקוד בלוטת התריס קיימות?

מבחינת תפקוד (כלומר ייצור הורמונים), בלוטת התריס יכולה להימצא באחד משלושת המצבים הבאים:

  1. פעילות תקינה: זהו המצב התקין.
  2. פעילות מואצת: ייצור עודף של תירוקסין, מצב הידוע בשם יתר-תריסיות (או היפרתירואידיזם).
  3. פעילות ירודה: ייצור חסר של תירוקסין, מה שידוע בשם תת-תריסיות (או היפותירואידיזם), ובכך נדון במאמר זה.

למרות שבכל זמן נתון – בלוטת התריס יכולה להימצא רק באחד משלושת המצבים הנ"ל, הרי לאורך זמן בהחלט יתכן מעבר ממצב אחד למשנהו, למשל לעבור מפעילות תקינה, לפעילות מואצת, ואחר-כך לפעילות ירודה.

האם תת-תריסיות אופיינית לאוכלוסייה מסוימת?

כן ולא.

בהיבט הגיל: התשובה היא לא, משום שהבעיה עשויה להופיע בכל גיל שהוא, החל מן הלידה ועד לגילאים המבוגרים ביותר.

בהיבט המין: כאן קיימת "עדיפות" לנשים, אשר לוקות בבעיה הרבה יותר מאשר גברים, בערך פי 8-10 יותר.

מהי הסיבה לתת-תריסיות?

להיסטוריה משפחתית של מחלות בלוטת התריס יש השפעה, כלומר לאדם שאחד מהוריו סובל מהפרעה בתפקוד בלוטת התריס – יש סיכוי גבוה יותר לסבול מן הבעיה, בהשוואה לאדם ללא היסטוריה משפחתית כזו.

בחלק משמעותי מן המקרים ניתן להוכיח "מתקפה" של מערכת החיסון על בלוטת התריס, וזאת באמצעות בדיקת דם לנוגדנים כנגד רכיבים מסוימים של בלוטת התריס. אם מוצאים רמה מוגברת של אותם נוגדנים – קוראים למצב "השימוטו" (לא איש-עם-אוטו…).

זו כמובן אינה הסיבה הבלעדית לתת-תריסיות. הקרנות שבוצעו לאזור הצוואר (במסגרת טיפול במחלות ממאירות מסוימות), כריתת חלק מן הבלוטה (כטיפול בממאירות של בלוטת התריס או סתם גדילה ניכרת שלה), וכן תרופות מסוימות – כל אלו יכולים אף הם לפגוע בתפקוד הבלוטה.

האם השימוטו היא מחלה אוטואימונית?

כן.

מחלה אוטואימונית (Autoimmune disease) הינה מחלה הנגרמת עקב מתקפה של מערכת החיסון על איברים מסוימים בגוף. בעגה הצבאית זה נקרא "אש על כוחותינו".

נכון הוא הדבר כי לחלק מן הסובלים מהשימוטו יש גם מחלות אוטואימוניות אחרות, אך למרביתן – לא.

האם יתכן השימוטו ללא תת-תריסיות?

כן.

פעמים רבות אנו מוצאים נוכחות נוגדנים כנגד בלוטת התריס, בעוד שרמת הורמוני הבלוטה היא תקינה.

עם זאת, מן הראוי לציין כי הסיכוי של השימוטו להפוך לתת-תריסיות בעתיד – הוא גבוה מאשר אצל האנשים ללא השימוטו.

איך מאבחנים תת-תריסיות?

המדד הרגיש ביותר הוא בדיקת דם להורמון TSH, שזהו קיצור של Thyroid Stimulating Hormone.

הורמון זה ופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה), והוא זה אשר "פוקד" על בלוטת התריס לייצר את ההורמון שלה (תירוקסין, או T4). כאשר בלוטת התריס "מתעצלת" ואינה מייצרת מספיק תירוקסין, אזי בלוטת יותרת המוח מנסה לדרבן אותה באמצעות העלאת כמות ה-TSH המופרשת, וזהו הסימן הראשון לכך שקיימת בעיה. ככל שהמחסור הוא משמעותי יותר, TSH יעלה יותר, ובסופו של דבר גם T4 ירד מתחת לנורמה המעבדתית. 

מהם תסמיני תת-התריסיות?

אנשים רבים עם בדיקת דם המצביעה על תת-תריסיות – אינם מתלוננים על דבר, והבעיה מתגלה באופן אקראי בבדיקת דם שגרתית.

עם זאת, חלק אחר מן האנשים מדווח על עייפות, חולשה, חוסר מרץ, לעתים עצירות, לפעמים דכדוך קל, קושי בריכוז.

כל התסמינים הנ"ל הם בלתי ספציפיים, כלומר הם יכולים לנבוע גם מבעיות רפואיות אחרות. במילים אחרות, לא כל אדם המתלונן על עייפות ועצירות אכן סובל מתת-תריסיות.

יתרה מכך: יש אנשים הסובלים מתת-תריסיות מובהקת, וחלק מן התסמינים שלהם כלל לא קשורים לבעיה זו. מנין לנו? כאשר התסמינים אינם משתפרים (גם בחלוף זמן) למרות שבדיקת הדם מאשרת כי רמת ההורמון בדם שבה לנורמה (בעקבות טיפול או באופן ספונטני), אזי ברור שאין קשר בין התסמינים לבין תת-התריסיות.

האם תת-תריסיות יכולה לחלוף מאליה?

זה תלוי.

כאשר הסיבה לתת-התריסיות היא דלקת בבלוטה או נטילת תרופה המאיטה את פעילות הבלוטה (ואשר נטילתה מופסקת) – אזי קיים סיכוי טוב לכך שהבלוטה תתאושש. עם זאת, "בזמן אמת" קשה מאד לחזות כיצד תתקדם המחלה (מה שנקרא בשפה הרפואית "פרוגנוזה"), ואפילו רופאים מנוסים לא תמיד מנבאים בהצלחה את אשר יקרה, לחיוב או לשלילה.

האם שמירה על אורח חיים בריא מרפאת את הבלוטה?

שמירה על אורח חיים בריא (בהיבט התזונה, הפעילות הגופנית ואי-עישון) מאריכה את תוחלת החיים בבריאות טובה, ולכן מומלצת בכל פה.

עם זאת, אין שום הוכחה מדעית  לכך שהדבר מחזיר את בלוטת התריס לפעילות תקינה.

לתיאום תור לד"ר זילבר ובירורים נוספים:

האם תוספי תזונה מרפאים את הבלוטה?

זה מה שהגורמים שמשווקים לכם תוספי תזונה אלו רוצים שתחשבו.

חשוב להבין מספר עקרונות בנוגע לתוספי תזונה:

תרופות מרשם חייבות לעבור ביקורת קפדנית ביותר של הרשויות הרגולטוריות (כדוגמת ה-FDA האמריקני או ה-EMA האירופאי), בה נבדקים בטיחות ויעילות של החומרים, וזאת במספר שלבים. תרופות שהן לא מספיק בטוחות או לא מספיק יעילות – אינן מאושרות לשימוש.

תוספי תזונה, לעומת זאת, אינם עומדים למבחן כתרופה אלא כמזון. הנחת העבודה לגביהם היא שמטרתם היא אך ורק לתקן חוסרים תזונתיים הקיימים בגוף, ותו לא. לכן, תוספי תזונה אינם נחשבים כתכשירים לטיפול במחלות או למניעת מחלות, על-פי הרשויות הרגולטוריות.

על כן, ברגע שהיצרן מכריז שתוסף התזונה שלו הוא כן מונע או מרפא מחלה – הוא אמור להגיש אותו לבדיקה מסודרת כאילו היה תרופת מרשם רגילה. לדאבוננו, המציאות בשטח היא שיצרנים מסוימים מנסים לרקוד על שתי חתונות: מחד גיסא, הם מצהירים כי התוספים שלהם מונעים או מרפאים מחלות, אך מאידך גיסא – הם לא מגישים את התוספים לבדיקת הרשויות הרגולטוריות. אכיפה וענישה מחמירה יותר – היו מפחיתות כנראה את השרלטנות הזו…

למי שמתעניין, להלן קישורים לנייר העמדה של ה-FDA וגם לנייר העמדה של ה-EMA בנושא תוספי תזונה.

האם הרפואה האלטרנטיבית יכולה לרפא תת-תריסיות?

טיפולים אלטרנטיביים מסוימים יכולים לשפר את ההרגשה האישית שלכם, אך נכון להיום אין שום הוכחה מדעית כי הם מסוגלים לרפא תת-תריסיות. מטפל אלטרנטיבי שהוא אדם הגון – לעולם לא יבטיח לכם ריפוי של תת-תריסיות, ואם הוא כן מבטיח – תבינו בעצמכם מה זה אומר עליו…

עם זאת, כפי שנכתב בתחילת המאמר, יש מקרים של תת-תריסיות המשתפרים באופן ספונטני. אם קורה שמבוצע טיפול אלטרנטיבי באותו הזמן בדיוק, אזי המטפל עשוי לזקוף לזכותו את השיפור, בה בעת שלא היה לו שום קשר לכך.

מהו הטיפול הרפואי הקונבנציונלי בתת-תריסיות?

הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס מבוסס על נטילת טבליות המכילות את ההורמון של הבלוטה (תירוקסין).

בישראל, התכשירים הקיימים הם אלתרוקסין (Eltroxin), יוטירוקס (Euthyrox) וכן סינתרואיד (Synthroid).

כל אלו דורשים מרשם רופא, והרופא יבקש ביצוע בדיקות דם סדרתיות, כדי להתאים את המינון במדויק, ולוודא שמגיעים לאיזון מלא.

היות שהטיפול מחליף את התירוקסין הטבעי שמיוצר על-ידי בלוטת התריס, הוא נקרא "טיפול תחליפי". במילים אחרות: הטיפול הזה אינו מרפא את הבעיה, כי אינו גורם לבלוטה לעבוד באופן עצמאי ותקין, אך הוא בהחלט משיב לגוף את ההורמון החסר ובמידה הנכונה.

זהירות: מי שמציע לכם טיפול המרפא את בלוטת התריס, כלומר כזה המשיב אותה לתפקוד עצמאי ותקין לגמרי באופן קבוע (לאחר ש"הטיפול המרפא" כבר אינו ניתן) – הוא פשוט נוכל.

האם חייבים לטפל בתת-תריסיות?

יש אנשים המרגישים טוב ואינם מעוניינים בטיפול.

אחד החששות שלהם הוא שבלוטת התריס שלהם תתרגל לכך שההורמון שלה מסופק לגוף מבחוץ (באמצעות טבליות), והיא תפסיק לעבוד בהדרגה. יש בכך מן האמת, ולכן יש לשקול היטב (יחד עם הרופא המטפל) את היתרונות מול החסרונות, ולא להתחיל לטפל מן הרגע הראשון בו נצפית חריגה בבדיקת המעבדה. 

קיימים מספר יוצאי דופן, בהם הימנעות מטיפול גובלת בחוסר סבירות:

1. תת-תריסיות בנשים הרות:

היות שתירוקסין חיוני להתפתחות התקינה של העובר (במיוחד התפתחות מוחית ובמיוחד במחצית הראשונה להריון), קיימת הסכמה גורפת של כל האיגודים המקצועיים העוסקים בתחום בלוטת התריס כי יש לטפל גם כאשר האישה ההרה חשה בטוב ואפילו כשהחריגה בבדיקה היא קלה (טווח הנורמה להריון שונה מטווח הנורמה הרגיל, ולא יידון במאמר זה).

2. תת-תריסיות בילדים:

מצב זה מחייב טיפול, כי אי-טיפול עלול לפגוע בהתפתחות של הילדים.

3. מקרים מיוחדים:

גם במקרים של תסמינים הפוגעים באיכות החיים או כאשר נצפית עליה ברמת שומני הדם, יש לטפל בתת-התריסיות, בכל גיל.

האם הטיפול הוא לכל החיים?

"כל החיים" הוא מושג כבד מאד.

ראשית, יש להתחיל בטיפול כאשר קיים סיכוי גבוה לכך שהוא יועיל, וזה קורה כאשר קיים שילוב בין חריגה סדרתית בבדיקת הדם לבין תסמינים שמתאימים לתת-תריסיות.

שנית, יש לבצע בדיקות מעקב, הן במטרה לקבוע את המינון המדויק (כי כל אחד זקוק למינון שונה), והן כדי לבחון אם נורמליזציה של בדיקת הדם אכן משפרת תסמינים. לא אחת נוכחים לדעת כי חרף נורמליזציה של בדיקת הדם – התסמינים נותרים בעינם, מה שמרמז לכך שמלכתחילה התסמינים לא היו קשורים לתפקוד בלוטת התריס.

בהמשך, ניתן לנסות גמילה הדרגתית מן הטיפול, ובחלק מן המקרים זה מצליח. למותר לציין כי יש לבצע זאת רק בפיקוח רופא.

ביבליוגרפיה

Subclinical Hypothyroidism: A Review. Biondi B, Cappola AR, Cooper DS. JAMA. 2019 Jul  9;322(2):153-160

Hypothyroidism. Chaker L, Bianco AC, Jonklaas J, Peeters RP.  Lancet. 2017 Sep 23;390(10101):1550-1562.

Diagnosis of and screening for hypothyroidism in nonpregnant adults. Douglas S Ross,  Oct 2022. UpToDate.

***מאמר זה אינו מחליף יעוץ אישי של רופא***

אהבת? יהיה נחמד לשתף...