תור פרטי לאנדוקרינולוג בתוך ימים ספורים בלבד

ד"ר משה זילבר אנדוקרינולוג

פרולקטין (הורמון החלב) גבוה: מה עושים?

תוכן עניינים

פרולקטין (הורמון החלב) מיוצר על-ידי בלוטת יותרת-המוח (היפופיזה) בנשים ובגברים גם יחד. תפקיד ההורמון הוא לאפשר הנקה לאחר הלידה (ולכן לא באמת ברור מדוע גם אצל גברים הורמון זה קיים…).

מרבית האנשים חיים את כל חייהם בלי לדעת על פרולקטין ובלי להיות מוטרדים ממנו. עם זאת, קיימים מקרים בהם פרולקטין מיוצר בכמות עודפת, ואז בהחלט יתכנו תסמינים שונים.

על אודות הסיבות למצב, על האבחנה, על הטיפול ועל הסיכוי לריפוי – תוכלו לקרוא במאמר של ד"ר זילבר, אשר פורסם בעיתון "הארץ".

אולם, לפני כן, הנה 7 מיתוסים על אודות פרולקטין אשר הגיעה העת לנפץ!

מיתוס מס' 1: פרולקטין יכול להגיע ממקורות שונים בגוף

מקור הפרולקטין

לא נכון.

אמנם הטריגר לעלייה של רמת הפרולקטין בדם משתנה מאדם לאדם (ונדון בכך בהמשך), אך "בית החרושת" שמייצר את הפרולקטין הוא אחד ויחיד: תאים לקטוטרופיים (Lactotroph Cells) בתוך בלוטת יותרת המוח (היפופיזה).

מיתוס מס' 2: פרולקטין הוא "עניין של נשים"

תאי שירותים להבדל נשים וגברים בלבד

לא נכון.

  1.  הן לנשים והן לגברים בריאים יש רמת פרולקטין מסוימת בדם.
  2. עלייה ברמת הפרולקטין (היפרפרולקטינמיה) נצפים הן בנשים והן בגברים.

הפעילות המוכרת ביותר של פרולקטין הינה לעורר ייצור חלב בשדיים של האישה היולדת, ולצורך זה רמת הפרולקטין עולה בהדרגה במהלך ההיריון, בהשפעת ההורמון אסטרוגן.

אך מהו תפקיד הפרולקטין בגברים?

סוגיה זו טרם התבהרה, אך בשנים האחרונות הולכים ומצטברים נתונים מרתקים על תפקיד הפרולקטין בשני המינים (ועל כך במיתוס מס' 5).

מיתוס מס' 3: היפרפרולקטינמיה היא תמיד מחלה

היפרפרולקטינמיה היא מחלה

לא נכון.

בסעיף הקודם כבר הוזכר כי הריון תקין כרוך בעלייה ברמת הפרולקטין. זה רצוי מאד, כי ללא עלייה זו – לא תתאפשר הנקה לאחר הלידה.

קיימים מצבים נוספים בהם רמת פרולקטין הגבוהה מן הנורמה היא ממש לא ביטוי למחלה, כגון:

  • שינה: כאשר אתם מתבקשים למסור בדיקת דם לרמת פרולקטין, כתוב לכם על גבי טופס ההפניה להיות ערים במשך 3 שעות טרם הבדיקה. זה אינו מקרי, משום שפרולקטין עולה באופן טבעי במהלך שינה, ומגיע לשיא בשעות 04:00-06:00 לפנות בוקר, בממוצע (אם כי זה תלוי גם בשעון הביולוגי הספציפי של האדם). לפיכך, אם אתם מתעוררים ומיד רצים למעבדה כדי למסור בדיקת דם, עלולה להתקבל תוצאה הגבוהה מן הנורמה, אשר אינה משקפת שום בעיה רפואית אלא זה עניין טכני גרידא.
  • אכילה/ספורט/סטרס ניכר: עלולים אף הם להעלות את רמת הפרולקטין.
  • גירוי חזק של אזור החזה/הפטמה בשל פציעה/כוויה/הרפס זוסטר.

מיתוס מס' 4: היפרפרולקטינמיה נובעת תמיד מאדנומה (פרולקטינומה) בהיפופיזה

אדנומה בהיפופיזה

לא בהכרח.

בחלק ממקרי הפרולקטין הגבוה בדם, כשמבצעים הדמיה של המוח (MRI), אכן מוצאים אזור בתוך בלוטת ההיפופיזה שהוא המוקד בו מיוצר הפרולקטין העודף. אזור זה נקרא באופן כללי אדנומה (Adenoma) ובמקרה של פרולקטין מוגבר – פרולקטינומה (Prolactinoma).

עם זאת, קיימים מצבים שכיחים בהם נמדדת רמת פרולקטין מוגברת בדם ואין שום ממצא בהיפופיזה. שני מצבים נפוצים (ובהחלט לא היחידים…) הינם שימוש בתרופות מסוימות וכן אי-ספיקת כליות.

במקרה של אי-ספיקת כליות (כליות שאינן מתפקדות היטב), העלייה ברמת הפרולקטין אינה נגרמת כתוצאה מייצור עודף שלו, אלא מפינוי לקוי. היות שפרולקטין, בדומה לחומרים רבים אחרים, מפונה מן הגוף באמצעות הכליות, ברור לגמרי כי כאשר קצב הסינון בכליות יורד – גם הפינוי של פרולקטין נפגע והחומר מצטבר בדם.

וכעת, כמה מילים על תרופות והיפרפרולקטינמיה:

בראש הרשימה נמצאות תרופות תרופות אנטי-פסיכוטיות, כגון ריספרדון (Risperdone) ששמו המסחרי הוא ריספרדל (Risperdal), הלופרידול (Haloperidol) ששמו המסחרי הוא הלדול (Haldol), פרפנזין (Perphenazine) ששמו המסחרי הוא פרפנן (Perphenan), קלוזפין (Clozepine) ששמו המסחרי הוא לפונקס (Leponex) ועוד. יש לציין כי מדובר בתרופות פסיכיאטריות "כבדות", ולא התכשירים האנטי-דיכאוניים הנפוצים, אשר על-פי-רוב אינם כרוכים בהיפרפרולקטינמיה.

תרופות אחרות שגורמות להיפרפרולקטינמיה הן סולפיריד (Sulpiride) ששמה המסחרי הוא מודל (Modal), מטוכלופראמיד (Metoclopramide) ששמו המסחרי הוא פראמין (Pramin), דומפרידון (Domperidone) ששמו המסחרי הוא מוטיליום (Motilium), וזו רק רשימה חלקית. התרופות הנ"ל מעכבות הפרשת דופאמין במוח, וזה מה שמעלה את רמת הפרולקטין (דופאמין הוא חומר ממשפחת הקטקולאמינים, אשר משמש בגוף בעיקר בתור נוירוטרנסמיטר, כלומר משרה הולכת עצבית במערכת העצבים המרכזית).

מיתוס מס' 5: היפרפרולקטינמיה = עניין מעבדתי בלבד

פרולקטין מעבדה

לא בהכרח.

במיתוס מס' 3 צוינו מצבים טבעיים (שאינם מחלה) בהם רמת פרולקטין בדם עולה.

לצד מצבים אלו, ישנם מצבים אחרים בהם רמת פרולקטין בדם  גבוהה באופן כרוני כתוצאה מייצור יתר אמיתי של ההורמון, וזה אינו מצב תקין. למעשה, במצב כזה אנו עדים לעתים קרובות לתסמינים כתוצאה מן הפרולקטין הגבוה.

אצל נשים בגיל הפוריות מופיעים לעתים קרובות שיבושים במחזור הווסת (ואפילו אל-וסת מלא), חוסר יכולת להרות, וכן הפרשת חלב מן השד (ללא קשר ללידה/הריון), מצב הידוע בשם גלקטוראה (Galactorrhea).

אצל גברים נצפית לעתים קרובות פגיעה בתפקוד המיני.

למעשה, התסמינים הם אלו שכמעט תמיד מביאים את האישה או הגבר לבצע בדיקת דם לפרולקטין, וכך לגלות את הבעיה (כי זו אינה בדיקה שמבוצעת באופן שגרתי).

בשנים האחרונות הולכת ונצברת תשתית עובדתית הממחישה כי להיפרפרולקטינמיה כרונית יש גם השלכות "מטבוליות". הכוונה היא להפרעה במאזן שומני הדם, להפרעה במאזן הסוכר בדם, וכן לנטייה לצבור משקל. זאת ועוד: טיפול באמצעות תכשירים להורדת רמת הפרולקטין משפרת לעתים קרובות את כל המדדים הללו, במידה שהם היו מופרעים טרם תחילת הטיפול.

מיתוס מס' 6: פרולקטינומה יש תמיד לנתח

ניתוח היפופיזה

על-פי-רוב דווקא לא.

למעט מקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל (שלא יפורטו כאן), בהם יש הכרח לנתח, הטיפול המועדף בפרולקטינומה הוא דווקא תרופתי, וזאת משני טעמים:

  • התרופות לטיפול בהיפרפרולקטינמיה הן יעילות מאד.
  • בל נשכח: ניתוח היפופיזה הוא למעשה ניתוח מוח, ואין מה לחטט במוח, אלא אם קיימת סיבה מצוינת לעשות זאת…

שתי התרופות הנפוצות בטיפול בפרולקטינומות פועלות במנגנון של העלאת רמת הדופמין במוח:

  • קברגולין (Cabergoline) ששמותיה המסחריים הינם דוסטינקס (Dostinex) וקבותרים (Cabotrim). מינון התחלתי הוא בד"כ טבלייה עד שתיים בשבוע.
  • ברומוקריפטין (Bromocriptine) ששמו המסחרי הוא פרילק (Parilac) או פרלודל (Parlodel) הוא נלקח בדרך-כלל על בסיס יומי.

ברומוקריפטין היא התרופה הוותיקה יותר וגם הפחות עוצמתית מבין השתיים.

התרופות הללו מוכרים לנשים רבות שמעולם לא סבלו מהיפרפרולקטינמיה כרונית, וזאת משום שהן משמשות גם להפסקת הנקה, אך שם מדובר בנטילה של טבליות בודדות בלבד "על בסיס חד פעמי".

מיתוס מס' 7: יש להפסיק טיפול כאשר הפרולקטין בדם עובר נורמליזציה

הפסקת טיפול בפרולקטין גבוה

לא נכון.

מטרת הטיפול התרופתי היא כפולה:

  • לנרמל את רמת הפרולקטין בדם: לשם כך נדרשים חודשים ספורים (לעתים אפילו פחות).
  • לגרום להיעלמות האדנומה בהיפופיזה: זה דורש זמן ארוך בהרבה, לעתים שנים (ולא תמיד אפשרי).

על כן, מי שמפסיק את הטיפול התרופתי מיד עם נורמליזציה ברמת הפרולקטין, צפוי לראות עליה ברמת הפרולקטין תוך פרק זמן לא מאד ארוך, וכך בעצם לא השגנו דבר…

ככל שמדובר בהיפרפרולקטינמיה הנובעת מפרולקטינומה, מקובל להמשיך בטיפול כשנתיים (או יותר) ממועד הנורמליזציה של רמת הפרולקטין, בטרם שוקלים גמילה מלאה מטיפול תרופתי. גם במקרה כזה אין "תעודת ביטוח" שרמת הפרולקטין לא תעלה בעתיד, אך הסיכויים להצלחה גבוהים משמעותית יותר מאשר במקרה של הפסקת טיפול לאחר חודשים ספורים.

לתיאום תור לד"ר זילבר ובירורים נוספים:

ביבליוגרפיה

*** מאמר זה אינו מחליף יעוץ אישי של רופא ***

אהבת? יהיה נחמד לשתף...