טיפול שאינו תרופתי: במקום טיפול תרופתי או בנוסף?
תמיד יש מקום לטיפול שאינו תרופתי, והשאלה היחידה היא אם להסתפק בו או לשלב עם טיפול תרופתי.
בהיבט זה, להלן ההמלצה של האיגודים הרפואיים המובילים בעולם, ובכלל זה איגוד הלב האמריקני והחברה האירופאית ליתר לחץ דם:
כל עוד לחצי הדם הם מתחת ל-140 סיסטולי וגם מתחת ל-90 דיאסטולי (נא עיינו שוב בסעיף "דרגות לחץ הדם" במאמר הראשון בסדרה) אזי השיטות הלא תרופתיות הן האמצעי המומלץ, אולם במידה שלחצי הדם הם מעבר לכך אזי ההמלצה הגורפת היא להתחיל בטיפול תרופתי לצד המשך האמצעים שאינם תרופתיים, ויש לכך מספר סיבות:
- אינספור מחקרים הדגימו כי טיפול תרופתי בערכי ל"ד 140/90 ומעלה מפחית משמעותית סיכון לסיבוכים, כגון התקפי לב, שבץ מוחי ועוד.
- הטיפול התרופתי הוא עוצמתי יותר (בממוצע) בהורדת לחץ הדם בהשוואה לטיפול שאינו תרופתי.
- הטיפול התרופתי אינו דורש כוח רצון והתמדה. כל מי שניסה לשנות הרגלים, למשל לאכול בריא, ולבצע פעילות גופנית, להפסיק לעשן, להפסיק לשתות אלכוהול – יודע שלהתמיד באורח חיים בריא זו משימה לא פשוטה בכלל, כפי שמעיד אותו אדם שמתגאה בכך שהוא מפסיק לעשן בכל יום מימות השבוע…
מהם האמצעים הלא תרופתיים לטיפול ביתר לחץ דם?
המלצה חמה:
אל תסתפקו רק ב"רשימת המכולת" המופיעה בסעיף זה, אלא קראו בבקשה את הפירוט של כל טיפול וטיפול בנפרד (בסעיפים הבאים).
- ירידה במשקל
- הפסקת עישון
- פעילות גופנית סדירה
- שינויים תזונתיים:
- הפסקת שתיית אלכוהול
- הפחתת צריכת מלח (נתרן)
- העלאת צריכת אשלגן
- דיאטה ים תיכונית בריאה
- שיטות "הרגעה" שונות
כיצד משפיעה השמנה על לחץ הדם?
אם אינכם סובלים מעודף משקל – דלגו לסעיפים הבאים אך אם כן – כדאי לכם לקרוא.
הנתונים מראים כי בישראל קרוב לשני שלישים (!) מן האוכלוסייה הבוגרת סובלים מעודף משקל או מהשמנה.
להשמנה מוקדש מאמר ספציפי וכאן נדון רק בהיבטים הקשורים בהשפעתה על לחץ הדם.
מזה שנים רבות מחקרים שבים ומדגימים כי לירידה במשקל (בכל אמצעי שהוא) יש השפעה מיטיבה מאד על מדדים בריאותיים רבים, ובהם לחץ הדם, פרופיל שומני הדם, רמות הסוכר בדם, שינה, יכולת נשימה ועוד.
מדוע זה קורה?
רקמת שומן היא לא "סתם משקולת" בגוף שמכבידה עליו באופן מכני. זה אולי נכון בנוגע לעומס המוטל על המפרקים הגדולים, אך ההשפעה השלילית של השמנה על מערכות גוף אחרות נובעת מהפרשה של חומרים מזיקים על ידי תאי השומן. חומרים אלו משפעלים את המערכת העצבית הסימפטטית (אותה מערכת אשר אמורה להיות מופעלת במצבי דחק בלבד), משפעלים את הציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (מה שגורר צבירת נוזלים והעלאת לחץ דם) וגם פוגעים ביכולת כלי הדם לעבור הרפיה ובתפקוד של הציפוי הפנימי של כלי הדם (האנדותל).
מכאן, שכאשר מורידים קילוגרמים עודפים, מתרחש התהליך ההפוך והבריא.
בירידה במשקל של 5% ומעלה ממשקל הגוף רואים בד"כ ירידה של ל"ד סיסטולי ב-6-8 מ"מ כספית ובל"ד דיאסטולי ב-3-5 מ"מ כספית.
"כלל אצבע" אומר כי על ירידה של 1 ק"ג במשקל אמורה להיות ירידה של 1 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי. אולם, זה אינו כלל מתמטי: יש מקרים בהם ירידה קלה מאד במשקל משרה ירידה משמעותית בלחץ הדם, ויש מקרים הפוכים בהם ירידה משמעותית במשקל משרה ירידה קלה בלבד בלחץ הדם. עם זאת, כאשר אדם ירד במשקלו לכל הפחות 5% ממשקל גופו ובכל זאת לחץ הדם לא השתפר, הדבר מחשיד שאין מדובר בלחץ דם ראשוני (הסוג הנפוץ) אלא לחץ דם שניוני (קיימת סיבה קונקרטית ללחץ הדם הגבוה), כמפורט במאמר הראשון בסדרה.
כיצד משפיע עישון על לחץ הדם?
כבר תוך שבוע מהפסקה מלאה של עישון עשויים לראות שיפור מסוים בערכי לחץ הדם.
עם זאת, השיפור אינו דרמטי (ירידה של עד 3-4 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי ועד 2 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי), ובמידה שהפסקת העישון גורמת לאכילת יתר ולצבירת משקל (שזה נפוץ), אזי ההשפעה המיטיבה מתבטלת ואף נצפית עליה בלחצי הדם.
הסיבות המרכזיות להפסקת עישון הן לא שיפור לחץ הדם אלא הפחתה בסיכון למחלות הלב וכלי הדם והפחתה בסיכון לסרטן:
- בנוגע למחלות לב וכלי דם, כולל שבץ: תוך שנתיים מהפסקת העישון, הסיכון של המפסיקים יורד בשליש בהשוואה לסיכון של הממשיכים לעשן באותן קבוצות גיל, ותוך כ-15 שנים מהפסקת העישון הסיכון למחלות לב וכלי דם מתקרב מאד לסיכון של האנשים אשר מעולם לא עישנו.
- בנוגע לסרטן: עישון מגביר סיכון לסרטן הריאות, סרטן במערכת העיכול (ושט, קיבה, מעי גס, כבד, לבלב ועוד), סרטן בדרכי השתן, והפסקת עישון מפחיתה דרמטית סיכונים אלו, בהשוואה לאנשים שאינם מפסיקים לעשן.
פעילות גופנית ולחץ הדם: עלייה לצורך ירידה
לרבים "לא נשמע הגיוני" שפעילות גופנית משפרת ערכי לחץ דם, משום שבזמן פעילות גופנית לחץ הדם דווקא עולה ולא יורד…
הבה ונעשה סדר: נכון הוא שבזמן ביצוע פעילות גופנית עצמה לחצי הדם עולים, אבל בין האימונים (שזה מרבית הזמן) לחץ הדם דווקא משתפר בזכות הפעילות הגופנית, כלומר אנו מדברים על "עלייה לצורך ירידה".
נתחיל במה שמתרחש בהיבט לחץ הדם בעת אימון גופני.
ובכן, הן אימון אירובי והן אימון התנגדות (משקלות, קפיצים, עבודה נגד המשקל העצמי וכו') כרוכים בעלייה בלחץ הדם הסיסטולי. הגבול העליון של הנורמה בעת מאמץ הוא עד 210 מ"מ כספית לגברים ועד 190 מ"מ כספית לנשים.
ומה בנוגע ללחץ הדם הדיאסטולי?
ובכן, כאן קיים הבדל גדול בין סוגי האימון.
באימון אירובי, לחץ הדם הדיאסטולי אינו אמור להשתנות משמעותית, ולחצים מעל 90 מ"מ כספית נחשבים לבלתי תקינים. זה גם מה שמקובל באימון כוח דינמי, כדוגמת הרמת משקלות או סקוואטים (Squats).
לעומת זאת, באימון כוח סטטי (איזומטרי) כדוגמת פלאנקים (Planks) או לחיצת קפיץ בכף היד, לחצי הדם הדיאסטוליים נוטים לעלות מאד, ועד 115 מ"מ כספית נחשבים כגבול העליון של העלייה התקינה בזמן מאמץ.
ומה קורה בין האימונים?
בדיוק שם באה לידי ביטוי התועלת של האימון.
אצל המתאמנים הקבועים רואים ירידה של 4-10 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי ו-2-6 מ"מ כספית ירידה בלחץ הדם הדיאסטולי.
איך אומרים? "קשה באימונים אך קל בקרב"…
רק אל תגעו לי באלכוהול!
כאשר אנשים חושבים על שתיית אלכוהול, האסוציאציה שלהם היא בדרך-כלל "משהו כיפי שנוהגים לעשות במפגש עם חברים או בארוחה רומנטית".
עם זאת, אל תתנו לסטיגמה (הטובה) לבלבל אתכם! העובדות הן שאלכוהול מגביר סיכון לסוגי סרטן שונים (בעיקר של מערכת העיכול), לשחמת הכבד, לפרפור פרוזדורים (הפרעה בקצב הלב) וללחץ דם גבוה.
גרוע מכך: אין גבול תחתון שמתחתיו אלכוהול אינו מזיק, כלומר אפילו שתייה קלה מאד כרוכה בסיכון.
עם זאת, הסיכון הוא בהחלט פרופורציונלי לכמות, וכדי להבין את הקשר שבין כמות האלכוהול (מספר ה"דרינקים" ביום) לבין הסיכון, הבה ונבין מהו "דרינק" אחד (ע"פ ההגדרות הבינלאומיות):
- 14 גרם של אלכוהול נקי (אתנול)
- 44 מ"ל של משקאות המכילים 40% אלכוהול (וודקה, ויסקי, רום, טקילה, ג'ין)
- 148 מ"ל של משקאות המכילים 12% אלכוהול (יין)
- 355 מ"ל של משקאות המכילים 5% אלכוהול (בירה)
הנה טבלה המסכמת את הקשר שבין מספר ה"דרינקים" ביום לבין העלייה הממוצעת בערכי לחץ הדם:
מספר ה"דרינקים" ביום | עלייה בלחץ הדם הסיסטולי (מ"מ כספית) | עלייה בלחץ הדם הדיאסטולי (מ"מ כספית) |
1 | 1.2 | 1.1 |
2 | 2.7 | 2.0 |
3 | 4.9 | 3.1 |
יש שיאמרו "לא נורא, זו לא עלייה גדולה בערכי לחץ הדם, וזה בסדר להמשיך ולשתות".
ובכן, זו אשליה כי:
- דרינק אחד ביום מגדיל את הסיכון לפתח יתר לחץ דם ב-10% (בהשוואה לאלו שאינם שותים)
- שני דרינקים ביום מגדילים את הסיכון לפתח יתר לחץ דם ב-22% (בהשוואה לאלו שאינם שותים)
- שלושה דרינקים ביום מגדילים את הסיכון לפתח יתר דם ב-33% (בהשוואה לאלו שאינם שותים)
כאשר מפסיקים לשתות אזי הירידה בלחץ הדם היא בהתאם.
מלח ולחץ דם: המליחות שממררת את החיים!
שולחים יד אל המלחייה ובוזקים מלח על המזון? כדאי מאד שתקראו את הסעיף הזה.
קיים קשר הדוק בין תצרוכת מלח (=נתרן כלורי) או ליתר דיוק רכיב הנתרן לבין הסיכון ללקות ביתר לחץ דם.
כמו כן, אצל אנשים שכבר מאובחנים עם יתר לחץ דם – צריכה גבוהה של נתרן מעלה את ערכי לחץ הדם.
מאידך, הפחתה משמעותית בכמות הנתרן מורידה ערכי לחץ דם (ירידה של 3 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי על כל הפחתה קבועה של 1,000 מ"ג נתרן ביממה, פחות או יותר).
איך תצרוכת נתרן גבוהה מעלה לחץ דם?
הכליות הן פילטרים מתוחכמים מאד.
תפקידן הוא לסנן את כל הדם באופן כזה, שכל הרכיבים שאינם נחוצים לגוף – מופרשים הלאה אל השתן ואילו הרכיבים הנחוצים – מוחזרים על מחזור הדם ל"סבבים" נוספים.
הבעיה היא שהפילטר הזה אינו מושלם, וכאשר חומרים מסוימים מגיעים אליו בכמות גדולה אזי הפילטר מצליח להיפטר רק מחלקם. זה בדיוק מה שקורה עם יוני הנתרן. ככל שצורכים יותר נתרן בתזונה, כך יותר נתרן מגיע אל הכליות, שמצליחות להיפטר מעודפי הנתרן רק באופן חלקי, כלומר חלק מן הנתרן העודף נספג בחזרה ומוחזר אל הדם. באותו תהליך ספיגה הנתרן סוחב עמו גם מים, וזהו אחד המנגנונים שתורמים לעליית לחץ הדם.
אז כמה נתרן אנו צורכים?
בישראל, תצרוכת הנתרן הממוצעת עומדת על כ-3,800 מ"ג ביממה.
זה מעט? זה הרבה?
ובכן, על-פי ההנחיות של שירותי הבריאות בארה"ב:
- כמות הנתרן הרצויה צריכה להיות פחות מ-2,300 מ"ג ביממה.
- כמות הנתרן המומלצת לאנשים עם יתר לחץ דם (כמות אידיאלית) היא פחות מ-1,500 מ"ג ביממה.
פירוש הדבר הוא שהישראלי הממוצע צורך יותר מפי 2 מתצרוכת הנתרן האידיאלית!
איך נדע כמה נתרן אנו צורכים?
תיאורטית, לבצע מעקב הדוק אחר כל פריט מזון שאנו מכניסים לפה. הבעיה היא שבניגוד לכמות הנתרן שרשומה על גבי מזון שמגיע באריזות, קשה לתעד במדויק את כמות הנתרן במלח שבוזקים על מזון, במלח שמוסיפים לבישול ובמלח שנמצא בבשר מוכשר.
השיטה האחרת היא איסוף שתן לנתרן במשך 24 שעות. מדובר בבדיקה שגרתית הזמינה לביצוע במעבדות של כל קופות החולים. כמות הנתרן בשתן ביממה משקפת כ-90% מן הנתרן שצרכנו. תבדקו באילו יחידות מתקבלת התוצאה במעבדה שלכם. אם התוצאה היא ביחידות של מילי-מול (mmol), אזי כדי לקבל את התוצאה במיליגרם = מ"ג (mg) עליכם לכפול את הערך המתקבל ב-23, לדוגמה: 220mmol = 5,060mg
אל תתבלבלו:
הגבול העליון של הנורמה בבדיקות המעבדה בקופת החולים עשוי להיות גבוה מן ההמלצות הבריאותיות. זאת, משום שבמקום להכתיב סטנדרט מוקפד המעבדות נגררות לעתים קרובות אחר הממוצעים באוכלוסייה, שהם לא ממש בריאים. לדוגמה, גבול עליון שהוא 220 מילי-מול פירושו 5,060 מ"ג/יממה, וזה יותר מאשר פי 2 מן הכמות המומלצת ופי 3 מן הכמות האידיאלית!
איך מפחיתים תצרוכת נתרן?
- השיטה הראשונה היא פשוט התרגלות. כשאדם אשר רגיל להמליח בנדיבות את המזון מפחית משמעותית את כמות המלח, הוא עלול לחוש בתחילת הדרך שהמזון שלו הינו "תפל" במקצת. אולם, תוך 8-12 שבועות הגוף עובר "כיול מחדש" ומתרגלים לגמרי לכמות המלח החדשה (הנמוכה) וזה לא אמור להפריע עוד.
- השיטה השנייה היא להשתמש במלח דל נתרן. מדובר במלח בו חלק ממולקולות הנתרן כלורי הוחלפו במולקולות של אשלגן כלורי. האשלגן, לא זו בלבד שאינו מעלה לחץ דם, אלא הוא אף מפחית לחץ דם (ראה הסעיף הבא). היחס בין אשלגן כלורי לבין נתרן כלורי בתערובת משתנה מיצרן ליצרן, כאשר יחס נפוץ הוא "חצי-חצי". תערובות בעלות אחוז גבוה מאד של אשלגן – אינן נפוצות, משום שטעמו של אשלגן כלורי "נקי" הוא מר ומתכתי וגם משום שקיימים חששות לגבי עודף אשלגן בתצרוכת גבוהה, במיוחד אצל אנשים אשר תפקוד הכליות אצלם הוא מתחת לרצוי (ועל כך בסעיף הבא הדן באשלגן).
דיאטה ים תיכונית ואשלגן
כפי שלמדנו בסעיף הקודם, אחד מתפקידיו של אשלגן הינו לשמש כתחליף לנתרן במלח.
אולם, לאשלגן יש יתרונות נוספים בזכות עצמו:
- אשלגן מרפה את השריר החלק בדפנות כלי הדם, וכך מעודד הרחבת כלי דם וירידת לחץ דם.
- אשלגן מפריע לספיגה החוזרת של נתרן בתוך הכליות (במנגנון אשר כבר תואר בסעיף הנתרן), וכך נספגים גם פחות מים, ולכן לחץ הדם יורד.
מהם המקורות התזונתיים של אשלגן?
פירות, ירקות, קטניות, אגוזים ודגים.
האם צריכה גבוהה של אשלגן עלולה להיות מסוכנת?
כן, אצל אנשים אשר תפקוד הכליות שלהם אינו מספיק טוב.
כליות בריאות מסוגלות להיפטר מעודפי אשלגן אך כליות שהתפקוד שלהן הוא לקוי (דבר נפוץ אצל אנשים מבוגרים ו/או אנשים בעלי ותק רב של סוכרת או יתר לחץ דם) – אינן מסוגלות לבצע זאת היטב, ואשלגן עלול להצטבר בדם, מצב בלתי רצוי בעליל ואף מסוכן.
האם היתרון בכל המקורות התזונתיים אשר הוזכרו (פירות, ירקות, קטניות, אגוזים ודגים) שעליהם מבוססת תזונה ים תיכונית, הוא רק באשלגן?
ממש לא.
בנוסף לאשלגן, המזונות הללו מכילים חומרים מועילים נוספים (כגון סיבים, שמנים בלתי רוויים ואנטי-אוקסידנטים) אשר להם השפעה מיטיבה על הציפוי הפנימי של כלי הדם (אנדותל), האטת תגובות אנטי דלקתיות ושיפור התפקוד של חיידקי המעי, ובצורה כזו הם תורמים להפחתת לחצי דם.
שיטות "הרגעה" שונות
קיימות ראיות הקושרות בין עיסוק במדיטציה/מיינדפולנס לבין הפחתה קלה בלחצי הדם.
הבעיה היא שאותן "ראיות" מבוססות על מחקרים קצרי טווח ובעלי מתודולוגיה שאינה טובה מספיק.
על כן, נכון להיום אמצעים אלו טרם הוכחו כבעלי יכולת לאזן לחץ דם בטווח הארוך, אך היות שאין כאן פוטנציאל נזק – "אין מה להפסיד" ואפשר לנקוט גם בהם.
ומה בנוגע לתרופות לטיפול בלחץ דם?
לנושא חשוב זה מוקדש מאמר נפרד.
ביבליוגרפיה
Treatment of Hypertension: A Review. The Journal of the American Medical Association. 2022. Carey RM, Moran AE, Whelton PK.
Arterial Hypertension. Lancet. 2021. Brouwers S, Sudano I, Kokubo Y, Sulaica EM.
Initial Treatment of Hypertension. The New England Journal of Medicine. 2018. Taler SJ.
Non-Pharmacological Factors for Hypertension Management: A Systematic Review of International Guidelines. European Journal of Preventive Cardiology. 2023. Maniero C, Lopuszko A, Papalois KB, et al.
Beyond Medications and Diet: Alternative Approaches to Lowering Blood Pressure: A Scientific Statement From the American Heart Association. Hypertension. 2013. Brook RD, Appel LJ, Rubenfire M, et al.
Implementation of Non-Pharmacological Interventions for the Treatment of Hypertension in Primary Care: A Narrative Review of Effectiveness, Cost-Effectiveness, Barriers, and Facilitators. BMC Primary Care. 2022. Dhungana RR, Pedisic Z, de Courten M.
Should Acupuncture, Biofeedback, Massage, Qi Gong, Relaxation Therapy, Device-Guided Breathing, Yoga and Tai Chi Be Used to Reduce Blood Pressure?: Recommendations Based on High-Quality Systematic Reviews. Complementary Therapies in Medicine. 2019. Niu JF, Zhao XF, Hu HT, et al.
2025 AHA/ACC/AANP/AAPA/ABC/ACCP/ACPM/AGS/AMA/ASPC/NMA/PCNA/SGIM Guideline for the Prevention, Detection, Evaluation, and Management of High Blood Pressure in Adults: A Report of the American College of Cardiology/American Heart Association Joint Committee on Clinical Practice Guidelines. Journal of the American College of Cardiology. 2025. Jones DW, Ferdinand KC, Taler SJ, et al.GuidelineNew
Blood Pressure and the New ACC/AHA Hypertension Guidelines. Trends in Cardiovascular Medicine. 2020. Flack JM, Adekola B.
Call to Action: British and Irish Hypertension Society Position Statement on Blood Pressure Treatment Thresholds and Targets. Journal of Human Hypertension. 2025. Faconti L, Tantirige N, Poulter NR, et al.
Temporal Trends in Dietary Sodium Intake Among Adults Aged ≥19 Years – United States, 2003-2016.
MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report. 2021. Clarke LS, Overwyk K, Bates M, et al.
Diagnosis and Management of Hypertension (HTN) in Primary Care (2020). Department of Veterans Affairs. 2020. Angela A. Allerman PharmD BPCS, Jennifer Ballard-Hernandez DNP NP CCRN, Dan Berlowitz MD MPH, et alGuideline
Salt in Health and Disease — A Delicate Balance. The New England Journal of Medicine. 2013. Kotchen TA, Cowley AW, Frohlich ED.
Sodium Intake and Cause-Specific Mortality Among Predominantly Low-Income Black and White US Residents. JAMA Network Open. 2024. Yoon HS, Cai Q, Yang JJ, et al.
Sodium. Advances in Nutrition. 2025. Strazzullo P, Abate V.New
The Technical Report on Sodium Intake and Cardiovascular Disease in Low- And Middle-Income Countries by the Joint Working Group of the World Heart Federation, the European Society of Hypertension and the European Public Health Association. European Heart Journal. 2017. Mancia G, Oparil S, Whelton PK, et al.
The Role of Caloric Intake in the Association of High Salt Intake With High Blood Pressure. Scientific Reports. 2021. Stern N, Buch A, Goldsmith R, et al.
Preliminary Report of the Cardiovascular Diseases and Alimentary Comparison Study: The Israeli Experience. Journal of Cardiovascular Pharmacology. 1990. Shamiss A, Carroll J, Orda S, et al.
Trends in Dietary Sodium Intake in the United States and the Impact of USDA Guidelines: NHANES 1999-2016. The America
Dietary Approaches to Prevent and Treat Hypertension: A Scientific Statement From the American Heart Association. Hypertension. 2006. Appel LJ, Brands MW, Daniels SR, et al.
Insights into Salt Handling and Blood Pressure. The New England Journal of Medicine. 2021. Ellison DH, Welling P.
Lifestyle Modifications for Preventing and Treating Heart Failure. Journal of the American College of Cardiology. 2018. Aggarwal M, Bozkurt B, Panjrath G, et al.
2021 Dietary Guidance to Improve Cardiovascular Health: A Scientific Statement From the American Heart Association. Circulation. 2021. Lichtenstein AH, Appel LJ, Vadiveloo M, et al.Guideline
Effect of Salt Substitution on Cardiovascular Events and Death. The New England Journal of Medicine
*** מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ אישי של רופא ***
רוצים ייעוץ אישי? כאן מתאמים