נתחיל בשורה התחתונה:
לא כל הסוכרתיים שתופסים את הסוכרת שלהם כבלתי מאוזנת – אכן מתכוונים לאותו הדבר בדיוק.
כדי לפשט את הדברים, ניתן לחלק את חוסר איזון הסוכר לשלושה סוגים.
איך נראית סוכרת מאוזנת?
זהו הזמן להיזכר איך מוגדרת סוכרת מאוזנת.
לצורך כך נכתב המאמר הקצרצר הזה.
ועכשיו, נתרשם מהתנהגות הסוכר בגרף נחמד המתאר את רמת הסוכר בהתאם לשעות היממה השונות.
הממצאים העיקריים:
- בין הארוחות – הסוכר אינו עולה מעל 130 מ"ג/ד"ל.
- לאחר אכילה – הסוכר עולה אך אינו עובר את גבול ה-180 מ"ג/ד"ל.
סוכר גבוה כל הזמן (היפרגליקמיה)
השארנו את העקומה הירוקה, כדי להשוות למצב המאוזן.
הסוג בו אנו דנים כעת הוא סוכר גבוה כל הזמן (או כמעט כל הזמן) – העקומה השחורה.
אז מה אנו רואים?
- הסוכר הבסיסי (בלילה) הוא גבוה (לא יורד מתחת ל-180 מ"ג/ד"ל).
- ולאחר ארוחות הסוכר נוסק לגבהים ניכרים (במקרה זה עד 270 מ"ג/ד"ל).
- לאחר עליה, נדרש זמן רב לסוכר כדי להשתפר והוא אינו חוזר לרמה שנצפית בסוכרת המאוזנת.
סוכר עולה מאד ויורד מאד (היפרגליקמיה-היפוגליקמיה)
לתופעה הבאה יש שמות ציוריים יותר, כגון תופעת יו-יו או רכבת הרים.
בניגוד למקרה הקודם, שם הסוכרים מבלים כל הזמן (או מרבית הזמן) בטווח הגבוה, כאן קיימות תנודות חריפות בין מצבים של סוכר גבוה ממש לבין מצבים של סוכר נמווך (נפילת סוכר = היפוגליקמיה).
שוב, השארנו את העקומה הירוקה (האיזון הטוב) ובצמוד אליה אנו מציגים את העקומה האדומה, של רכבת ההרים.
המצב הזה הוא המסוכן ביותר.
מצד אחד, הגוף חווה את הערכים הגבוהים (שזה פוטנציאל לנזק בטווח הארוך), ומן הצד האחר הוא "חוטף" גם את הערכים הנמוכים, אשר עלולים להיות מסוכנים גם בטווח הקצר (לא נרחיב כאן על סיכוני ההיפוגליקמיה, כי לנושא זה הוקדש מאמר נפרד).
חשוב לציין כי "רכבת הרים" אינה מופיעה סתם כך. צריך להיות משהו שיגרור את הסוכר לערכים הנמוכים, ואותו "משהו" הוא בדרך-כלל אינסולין או לחילופין תרופות ממשפחת ממריצי-הלבלב. נפילת סוכר כתוצאה מתרופות אחרות (שאינן שייכות לאחת משתי המשפחות הללו) היא די נדירה.
סוכר קרוב לרצוי אך עדיין לא שם
כאן מדובר במצב השונה משני הקודמים.
ערכי הסוכר בדם הם קרובים מאד לערכי היעד, אך טיפונת מעליהם.
כך זה יכול להיראות בגרף, כאשר הצבע הירוק מסמל (שוב) את המצב המיטבי ואילו הצבע הכחול מסמל את ה"כמעט שם".
מה תכלס עושים עם סוכר בלתי מאוזן?
היות שקיימים סוגים שונים של "חוסר איזון" (כפי שהצגנו), אנו כבר מבינים שאין פתרון אחד ויחיד לכולם.
בסוג הראשון (היפרגליקמיה בלבד) יש לבדוק הקפדה על תזונה וכן לבחון שינוי או תגבור תרופתי.
בסוג השני (היפרגליקמיה-היפוגליקמיה) יש לשים את הדגש על בדיקה יסודית של הזרקת אינסולין (או ממריצי לבלב). סוכרתיים רבים שמזריקים אינסולין, בין אם הם סוג 2 ובין אם הם סוג 1 – אינם עושים זאת באופן הנכון.
בסוג השלישי ("כמעט שם") יכול להיות שנדרש שינוי קטן כדי להביא את הסוכרים לכדי איזון. במקרים אחרים, יש צורך לקבוע יעדים פחות שאפתניים לאיזון. מי שסבור כי זו "גישה תבוסתנית", כדאי שיידע כי במקרים מסוימים חתירה ליעדים שאפתניים כרוכה בהרבה יותר תופעות לוואי תרופתיות ואיכות חיים ירודה יותר מאשר הסתפקות בערכים מעט פחות מוקפדים. עם זאת, מומלץ מאד שהיעד ייקבע באופן אישי בין האדם הסוכרתי לרופא המומחה בסוכרת המטפל בו.
בשורה התחתונה:
כל אדם סוכרתי שונה מרעהו בגיל, במין, בוותק הסוכרת, בתפקוד הכליות והכבד, במחלות הרקע, בתרופות שהוא נוטל לסוכרת ולבעיות רפואיות אחרות, וכמובן בהעדפה אישית.
רק בחינה יסודית מאד של כלל הנתונים על-ידי רופא בעל ותק רב בתחום הסוכרת ומוטיבציה גבוהה לעזור – צפויה לשפר את המצב ובמקרים רבים גם להגיע לאיזון המיוחל.
*** מאמר זה אינו מחליף יעוץ אישי של רופא ***
מעוניינים בייעוץ אישי? כאן מתאמים